ענווה

“אני מרחם על האיש שמשבח את אלוהים רק כאשר הדברים הולכים בדרכו.”

“היו אמיצים וישרים. קרעו לגזרים את מסכת הענווה המזויפת. ואם צריך, ענדו את מסכת היהירות. קחו על כתפיכם את מלוא האחריות לחברה הסובבת אתכם. אם אתם רואים בעצמכם בני אדם, שאכפת להם מן האנושות, אז היו לאזרחים אמיצים ואחראים של העולם כולו. אם אינכם עץ בניאן גדול, לפחות היו כמו עץ מנגו, שבצלו יכולים כמה אנשים לנוח. אתם האדריכלים של העולם היפה הזה. בנו אותו בדרככם. והזינו אותו במצפונכם המודרני.”

“הוא היה אחד מאלה האנשים, ואלה אינם נפוצים, שבהם אפשר להכיר את הטוב ביותר רק על ידי מעקב אחריהם מחוץ לשוק, מהמעמדה, והמזבח, כניסתם עםהם לביתם, שמיעה את קולם שבו הם מדברים לצעירים ולזקנים על אבן השולחן שלהם, וראיית דאגתם המחשבתית לצרכי היום-יום של חבריהם היומיומיים, שמקבלים את כל חסדם כדבר מובן מאליו ולא כנושא להלל.”

“קרדינל וולסי: אז להתראות לטוב הקטן שאתה נותן לי. להתראות! להתראות ארוכה, לכל גדולתי! כך הוא מצבו של האדם: היום הוא מציג את עלי התקוות הרכות; מחר הוא פורח, ונושא את כבודו האדום עליו; ביום השלישי מגיע קרח, קרח משחית, וכשחושב, אדם טוב ונוח, בטוח שהגדולה שלו מתבשלת, חותך את שורשיו, ואז נופל, כמו שאני נופל. נצלל, כמו בנים קטנים שמשחקים על בלונים, קיץ אחרי קיץ בים של תהילה, אך עמוק מדי: הגאווה הגבוהה שלי נשברה מתחתיי ועזבה אותי, עייף וזקן משירות, למרחם של זרם גס שיחביא אותי לנצח. תפארת ריקה והתהילה של העולם הזה, שנאתי: לבי נפתח מחדש. כמה נואש הוא האיש המסכן שתלוי בחסדי הנסיכים! יש, בין החיוך שאנו שואפים אליו, לבין המראה המתוק של הנסיכים, ובין חורבןם, יותר כאב ופחד מאשר מלחמות או נשים: וכשנופל, נופל כמו לוציפר, בלי תקווה עוד.”

“תחזו את ישו ואת סוקרטס”

“ענווה אינה דבר שבא באופן טבעי. אך היא מעלה יסודית שיש לשאוף אליה יותר מכל מעלה אחרת.”

“החיים לעולם אינם חדלים מלהיות בעלי משמעות עבור אדם צנוע. חופש הבחירה, הריבונות שאנו מחזיקים על נשמותינו שלנו, מאפשרים לאדם לגלות את משמעות חייו שלו בכל יום, גם בסבל או במוות.”

“נביא תמיד זוכה להערכת חסר, וחלק ממה שהופך אדם לנביא הוא שהוא לא באמת מתרגש מזה”

“מה שהענווה עושה לאדם הוא מזכירה לנו שיש אנשים לפניי. כבר שילמו עבורי. ומה שעליי לעשות הוא להכין את עצמי כך שאוכל לשלם עבור מישהו אחר שעדיין לא בא, אך ייתכן שכבר כאן וזקוק לי.”

“אין חכמה להיות בטוח מדי בחכמתו של האדם, ויש בו טוב להזכיר עצמו שגם החזק יכול להתחלש וגם החכם יכול לשגות.”

“היו הגיבור של סיפור ילדיכם. לעולם אל תתנו להם להאמין ולו לרגע שכבוד, אומץ ועשיית הדבר הנכון שמורים רק לאבות ואמהות אחרים.”

“ענווה ושברון לב לפני אלוהים הם המפתח לכך שהוא ישכון בנו”

“האמת אינה מתפוצצת במלואה, אלא היא חשמלית טהורה. אינך מפוצץ את העולם בעזרת האמת; אתה מזעזע אותו עד שהוא נכנס לתנועה.”

“פגשתי כמה מאמינים אינטליגנטיים מאוד, אבל להיסטוריה אין כל תיעוד שיאמר כי היא ידעה או הבינה את מוחו של האל. ואף על פי כן, זהו בדיוק הכישרון שעליו חייבים אנשי האלוהות לטעון—בצניעות כה רבה ובענווה כה רבה—כי הוא מצוי בידיהם. הגיע הזמן לשלול את ה“כבוד” שלנו מן הטענות הפנטסטיות הללו, שכולן מכוונות להפעיל כוח על בני אדם אחרים בעולם האמיתי והחומרי.”

“שורש כל גדולה אמיתית הוא ענווה”

“בכל רגע שבו אתה פתוח, כתלמיד צנוע, אתה מוקף באינסוף אפשרויות בחירה”

“כל סיפור של התגיירות הוא סיפור של תבוסה מבורכת”

“לעיתים קרובות אנו משתמשים בתנ״ך כמקור לאישוש עצמי ולהגנה, כעזר וכמגן, אך אלה יתגלו כבלתי יעילים בלי החלק האחר תחילה. עלינו גם להרשות לעצמנו להיפצע ממנו. אנו נוטים לשכוח את סמכותו — שהוא חרב פיפיות. לבותינו העלובים והמושחתים חייבים להיעקר כליל כדי לפנות מקום ללבו של אלוהים.”

“המדע הוא ידע הפוגש ענווה הפוגשת סקרנות: מתפתח תמיד, לומד תמיד. האתאיזם הוא לעיתים קרובות אך ידע הפוגש יהירות: מסכה תחת כנף יופיו של המדע. הדת היא לשמצה משקל מתחת לכנף האחת; ואז מתחת לשנייה נמצא האתאיזם, המסכה המהוללת.”

“לפני שמישהו ימצא את האומץ לעקוב אחר חייך, עליו להשיג את מקלדת הענווה. להיות אדם עניו הוא בראש סדר העדיפויות במנהיגות!”