“האמא השחורה רואה הרס בכל דלת, חורבן בכל חלון, ואפילו היא עצמה לא חסינה מהחשדות של עצמה. היא תוהה אם היא אוהבת את הילדים שלה מספיק - או גרוע מכך, האם היא אוהבת אותם יותר מדי? האם המראה שלה גורם להם למבוכה - או גרוע מזה, האם היא כל כך מושכת שבנים שלה מתחילים לחמוד אותה והבנות שלה מתחילות לשנוא אותה. אם היא חד-הורית, האתגרים רק גדלים. היותה לבד מעידה על כך שהיא דחתה את בן זוגה או נדחתה על ידו. ובכל זאת היא מגדלת ילדים שיהפכו בעצמם לבני זוג. מחוץ לדלת שלה, כל הסמכות נמצאת בידי אנשים שלא נראים, חושבים או פועלים כמו הילדים שלה. מורים, רופאים, מוכרים, שוטרים, עובדים סוציאליים - כולם לבנים שמפעילים שליטה על מצב הרוח, התנאים והאישיות של המשפחה שלה, ובכל זאת בתוך הבית, היא חייבת להפגין סמכות שכל רגע, עם דפיקה בדלת או צלצול בטלפון, יכולה להיחשף כשקרית. מול הסתירות האלה היא חייבת לספק מעטפת של יציבות, כזו שמחממת אבל לא חונקת, והיא חייבת לומר לילדים שלה את האמת על הכוח של העליונות הלבנה בלי לרמוז שאי אפשר לאתגר אותה.”
מאיה אנג'לו