אוכל

“חייה של העיר הזרה הזאת התנהלו מתחת לכיפת השמים ככיפת קתדרלה. אנשים אכלו במקום שבו הציפורים יכלו לחלוק את מזונם והימרו במקום שכל כייס יכול היה לגנוב את רווחיהם, הם התנשקו לעיני זרים ואפילו הזדיינו בצללים אם רצו בכך. מה פירושו של דבר להיות גבר כל כך לגמרי בין גברים, וגם בין נשים? כשגירשו את הבדידות, האם נעשה אדם יותר עצמו, או פחות? האם ההמון העצים את עצמיותו או מחק אותה?”

“בחיים העולמיים, בשל מאדאקטה (שכרון האגו של ״אני צ׳נדובהאי״), האדם איבד לחלוטין את המודעות לכל דבר שבאשר לעצמו. הכול בחיים העולמיים אינו אלא שכרון. האוכל משכר, החושים משכרים. [לכן] לך אל מי שאין בו מאדא, אל מי שהשמיד כל שכרון. שם, בקרבתו, תבין ש״וואו! שכרון האגו הוא דבר שיכול לרדת!״ ואז תתבטא המודעות של ״שלנו״. אתה, העצמי, הנך אכן הנשמה העליונה המוחלטת (פרמטמה)!”

“דיקנס כותב כי אירוע, החל להישכח, כפי שרוב העניינים נשכחים, כאשר הפליאה, משאין לה מזון חדש שיתמוך בה, דועכת מאליה.”

“להיות בריא הוא דרך חיים. זה לא רק עניין של מה שאתה מזין בו את גופך; זה עניין של מה שאתה מזין בו את מוחך ושל הסביבה החברתית שאתה שומר סביבך. בחר מזון בריא, התעמל בגופך ובמוחך, ובחר את חבריך בתבונה.”

“מי שאינו מעריך את החקלאות, יעריך אותה באמת כאשר המזון יהפוך לנדיר!”

“אוכל דיאטטי אינו ארוחה, הוא תרופה.”

“12% מהעובדים אוכלים כי הם רעבים. 88% מהעובדים אוכלים כי השעה 1.”

“האוכל של ניו אורלינס טעים כמו הצורות הפחות פליליות של החטא.”

“אבל רוב האנשים די טיפשים ומבזבזים את חייהם. האם לא ראית זאת? האם לא הבטת מטה מן הסוס אל עיר וחשבת עד כמה היא דמתה לקן נמלים, מלא יצורים עיוורים שחושבים שעולמם הפעוט והיומיומי הוא המציאות? אתה רואה את החלונות המוארים, ומה שאתה רוצה לחשוב הוא שאולי יש מאחוריהם סיפורים מעניינים רבים, אבל מה שאתה יודע הוא שבאמת יש שם רק נשמות משעממות, משעממות, צרכניות גרידא של מזון, שחושבות שהאינסטינקטים שלהן הם רגשות ושחייהן הזעירים חשובים יותר מלחישת רוח. הזוהר הכחול היה חסר תחתית. נדמה היה שהוא שואב את מחשבותיה שלה מתוך מוחה. 'לא,' לחשה סוזן, 'לא, מעולם לא חשבתי כך.' המוות קם בפתאומיות ופנה משם. ייתכן שתמצא שזה עוזר, אמר.”

“אבל למרבה הצער אינך מתקדם כלל רק על ידי משאלה לסלק את ההבחנות המעמדיות. ליתר דיוק, יש לרצות לסלקן, אך למשאלתך אין כל תוקף אלא אם כן אתה מבין מה הדבר כרוך בו. העובדה שיש להתמודד עמה היא שכדי לבטל הבחנות מעמדיות פירושו לבטל חלק מעצמך. הנה אני, בן טיפוסי למעמד הביניים. קל לי לומר שאני רוצה להיפטר מן ההבחנות המעמדיות, אבל כמעט כל מה שאני חושב ועושה הוא תוצאה של ההבחנות המעמדיות. כל מושגיי – מושגי הטוב והרע, הנעים והלא נעים, המצחיק והרציני, המכוער והיפה – הם במהותם מושגי מעמד הביניים; טעמי בספרים, במזון ובבגדים, חוש הכבוד שלי, נימוסי השולחן שלי, דרכי הדיבור שלי, המבטא שלי, ואפילו תנועות גופי האופייניות, הם תוצרים של חינוך מסוג מסוים ושל נישה מסוימת בערך באמצע הדרך במדרג החברתי.”

“קל לאהוב מישהי מרחוק. אבל כשהיא הפסיקה להיות הדבר המדהים הזה שאפשר להשיג או משהו כזה, והתחילה להיות, כאילו, סתם בחורה רגילה עם יחס מוזר לאוכל ועם עצבנות תכופה שהיא קצת שתלטנית, אז בעצם הייתי צריך להתחיל לאהוב אדם אחר לגמרי.”

“אני אסיר תודה כשאני רעב, כי אז אני יודע שכאשר אוכל, האוכל יטעם טוב יותר. החיים לימדו אותי שסיפוקי האמיתי נשען על תקווה, וההנאה עצמה היא משנית. המודעות העצמית, ולא האושר, היא שמקיימת את השלום.”

“אני לא יודע מה אתכם, הוא אמר, אבל הייתי יכול לחסל קארי.”

“מערכת אקולוגית יכולה להיחשב כקרב חמושים מתמשך, כמעט, בין יצורים שונים: כל דבר שבעל חיים תלויים בו למאכל הוא חלק גוף של יצור אחר או צמח שיהיה לו טוב יותר לשמור עליו לעצמו.”

“החיים הם כמו רכבת הנוסעת במעגלים, הרכבת נוחה - יש בה נוף יפה, היא מספקת חום ואוכל ולרוב גם אווירה אוהבת. רוב האנשים נשארים על הרכבת כל חייהם, אולי מדי פעם הם יציצו מבעד לדלת, יש כאלה שאפילו ירדו רק כדי להבין במהירות שהם רוצים לחזור. ואז יש את המעטים הנדירים שאני שואפת להיות כמותם, אלה שנמאס להם מהרכבת - בעיניהם - המחשבה על חיים בלעדיה מסוכנת, אבל התגמול שבטעימת החיים מחוץ לדלתות ולקירות מרגש אותם מספיק כדי לנסות.”

“האדם עוצב באופן שבו עליו לאכול כדי לתת לו סיבה מוצקה ללכת לעבודה מדי יום. זה עוזר להרחיק אותו מצרות. אלוהים חכם.”

“לעולם אל תשפוט את מעשיו של אדם מורעב בעודך שבע לחלוטין.”

“כשמתקיימים הרבה תנאים, מקבלים אוכל לאכול. כשמתקיימים הרבה תנאים, הולכים רעבים (אין אוכל). רעב מתרחש כשמתקיימים עוד יותר תנאים. צריך יותר תנאים למצב שלילי ופחות למצב חיובי.”

“למען האמת, מעט מאוד מבוגרים באמת רואים את הטבע. רוב האנשים לא רואים את השמש, לפחות לא מעבר למבט שטחי. השמש מאירה רק את העין של האדם המבוגר, אבל היא זורחת לתוך העין והלב של הילד. אוהב הטבע הוא זה שחושיו הפנימיים והחיצוניים עדיין מסונכרנים זה עם זה; מי ששמר על רוח הילדות גם בבגרותו. הקשר שלו עם השמיים והארץ הופך לחלק מהלחם היומי שלו. בנוכחות הטבע, תענוג פראי שוטף את האדם, למרות צרותיו האמיתיות.”

“יותר אנשים מתים מרעב לאהבה מאשר ממחסור במזון”