פמיניזם

“השאלות שעלינו לשאול ולענות עליהן על אודות אותה תהלוכה ברגע המעבר הזה הן כה חשובות, עד שהן עשויות בהחלט לשנות לעד את חייהם של גברים ונשים. שכן עלינו לשאול את עצמנו, כאן ועכשיו, האם אנו מבקשים להצטרף אל אותה תהלוכה, או שמא לא? באילו תנאים נצטרף אל אותה תהלוכה? מעל לכול, לאן היא מוליכה אותנו, תהלוכת הגברים המשכילים?... הבה לעולם לא נחדל מלחשוב—מהי ה"ציוויליזציה" שבתוכה אנו מוצאים את עצמנו? מהם הטקסים הללו, ומדוע עלינו להשתתף בהם? מהם המקצועות הללו, ומדוע עלינו להפיק מהם כסף? בקיצור, לאן היא מוליכה אותנו, תהלוכת בניהם של הגברים המשכילים?”

“אני עצמי בכיתי כשהתעצבנתי, ולא הצלחתי להסביר למה אני מתעצבנת בכלל. מאוחר יותר התברר לי שזה תופעה נפוצה בקרב נשים. זעם נחשב ל"לא-נשי", אז דוכאנו אותו עד שיצא מכל גבול. הבנתי שלא לדבר על כך גרם לאמי להרגיש גרוע יותר. זה היה האות הראשון שלי לאמת הזו: דיכאון הוא זעם הפונה פנימה, ולכן נשים twice as likely יותר לסבול מדיכאון. אמי שילמה מחיר גבוה על העובדה שהייתה אוהבת כל כך, אך לא יכלה לעשות הרבה כדי לשנות את המצב. בדרך זו הובילה אותי אל מקום של פעולה שבה היא עצמה מעולם לא יכלה להגיע.”

“כל ספר שמפיץ חולשה בלב של מגדר אחד, וסמכותנות בלב של המגדר האחר, חייב להישרף עד אפר”

“מיס דירהאארט העיפה בו מבט קצרצר וניערה את ראשה. הייתה תזוזה מתחת לשולחן, מין צליל בשרני קטן, והשתיין התכופף פתאום קדימה, הצבע אזל מפניו. כנראה שרק הוא ומויסט שמעו את מיס דירהאארט מגרגרת: ״מה שתקוע לך בכף הרגל הוא עקב מיטזי ״פריטי לוקרציה״ בגובה ארבעה אינץ׳, הנעל המסוכנת ביותר בעולם. אם מודדים לפי פאונד לאינץ׳ רבוע, זה כמו להידרס בידי פיל מחודד במיוחד. עכשיו, אני יודעת מה אתה חושב: אתה חושב, ״האם היא יכולה ללחוץ את זה עד הרצפה?״ ואתה יודע, גם אני לא בטוחה בזה. הסוליה של המגף שלך אולי תעשה לי קצת צרות, אבל שום דבר אחר לא יעשה. אבל זה לא החלק המדאיג. החלק המדאיג הוא שכילדה נאלצתי, למעשה באיומי סכין, לקחת שיעורי בלט, מה שאומר שאני יכולה לבעוט כמו פרד; אתה יושב מולי; ויש לי עוד נעל. טוב, אני רואה שהבנת את זה. אני עומדת לשלוף עכשיו את העקב.״ נשמע פופ קטן מתחת לשולחן. בזהירות רבה האיש קם, הסתובב, ובלי להביט לאחור, התרחק מתנודד ולא יציב. ״אפשר להטריד אותך?״ אמר מויסט. מיס דירהאארט הנהנה, והוא התיישב, רגליו משוכלות. ״הוא היה רק שתיין,״ העז לומר. ״כן, גברים אומרים דברים כאלה,״ אמרה מיס דירהאארט.”

“לעולם לא הייתי מסוגלת למלא את מה שהוא, כך אני מבינה, חובתו הראשונה של מרצה — להגיש לכם, לאחר שעה של הרצאה, גוש של אמת טהורה כדי שתעטפו אותו בין דפי מחברותיכם ותשמרו אותו על מדף האח לעד”

“הפיכת אלוהים לגבר היא פרס הניחומים שאבותינו העניקו לעצמם על כך שלא היו אלה שכל אחד מהם התברך בנרתיק.”

“יופי הוא אשליה”

“הוא ג'נטלמן, ואני בתו של ג'נטלמן. עד כאן אנו שווים.”

“ליום ההולדת הבא שלה היא ביקשה טלסקופ. אמה עוד הייתה אז בחיים, והציעה פוני, אבל אביה צחק וקנה לה טלסקופ יפהפה, ואמר: "ברור שהיא צריכה לצפות בכוכבים! כל ילדה שאינה מסוגלת לזהות את קבוצת אוריון פשוט לא שמה לב!" וכשהיא התחילה לשאול אותו שאלות מסובכות, הוא לקח אותה להרצאות באגודה המלכותית, ושם התברר שילדה בת תשע, עם שיער בלונדיני, שיודעת מהי נקיפת נקודות השוויון, יכולה לשאול כל דבר שתרצה מדענים מפורסמים בעלי זקנים עבותים עד מאוד. מי בכלל ירצה פוני כשאפשר לקבל את היקום כולו?”

“לכי, היא לחשה. לכי. הראי להם שאת מאייתת את שמך אשה.”

“בחברה שבה מעריצים את המשפחה הפטריארכלית הבינאורלית יותר מכל סידור אחר, כל ילדים מרגישים בלתי יציבים רגשית כאשר משפחתם לא מתאימה לתקן. חזון אוטופי של המשפחה הפטריארכלית נשאר שלם למרות כל הראיות שמצביעות על כך שהביטחון של הילדים אינו יציב יותר במשפחה פטריארכלית מושחתת בראשות גבר מאשר במשפחה מושחתת בראשות אישה. ילדים צריכים לגדול בסביבות אוהבות. בכל מקום שבו יש שליטה, אהבה חסרה. הורים אוהבים, בין אם הם יחידים או זוגיים, הומוסקסואלים או הטרוסקסואלים, בראשות נשים או גברים, סביר יותר שיגדלו ילדים בריאים, שמחים עם עצמה-הערכה יציבה. בתנועה הנשית העתידית צריכים לעבוד קשה יותר כדי להראות להורים כיצד סיום הסקסיזם משנה חיי המשפחה לטובה. התנועה הנשית היא תומכת במשפחה. סיום שליטתם הפטר”

“פמיניזם מעולם לא היה על כך להעניק עבודה לאישה אחת. מדובר בשינוי החיים לטובה עבור כל הנשים בכל מקום. לא מדובר בחלק מהפי הקיים – אנחנו מדי רבות עבור זה. מדובר בעשיית פי חדש.”

“אנחנו, האנשים השחורים, המודרים ביותר, העניים ביותר, המושמצים והמוכים ביותר, לנו הוטלה המשימה המפוארת להשיב לעצמנו את נשמתה של המדינה ולהציל את כבודה. אנחנו, השנואים ביותר, חייבים לקחת את השנאה לידינו ובכוחו של נס האהבה להפוך תיעוב לאהבה. אנחנו, המפוחדים והחרדים ביותר, חייבים לקחת את הפחד ובאמצעות האהבה לשנותו לתקווה. אנחנו, המתים מדי יום בדרכים גדולות וקטנות, חייבים לקחת את שד המוות ולהפוך אותו לחיים.-מרטין לותר קינג ג'וניור.”

“האדם היחיד שאינו יאבד אותנו, שאנחנו לא נביאד אותו, זה אנחנו עצמנו. ללמוד לאהוב את עצמנו, את הנשיות בתוכנו, זהו המקום שבו חייב להתחיל חיפושנו אחר אהבה.”

“זה מדהים, כשאני נזכר במרירות של הימים ההם, לראות איזה שינוי במצב הרוח מביאה איתה הכנסה קבועה. שום כוח בעולם לא יכול לקחת ממני את ה-500 פאונד שלי. אוכל, בית ובגדים מובטחים לי לתמיד. לכן, לא רק שהמאמץ והעבודה נפסקים, אלא גם השנאה והמרירות. אני לא צריך לשנוא אף אחד; אף אחד לא יכול לפגוע בי.”

“אבל למה לא עזבת? למה לא לקחת את אחיי ולהיות בניו יורק? כך היא הייתה אומרת, שזה לא חשוב, שהיא מזל שיש לה את אחיי ואתי. אם דחפתי מספיק קשה, היא הייתה מוסיפה: "אם הייתי עוזבת, אתה לא היית נולד." מעולם לא מצאתי את העזמה לומר: "אבל אתה היית נולד במקום זאת.”

“איש שבחר להיות חופשי במיני, עדיין יכול להרים את אפו מפני חופשיות זו. הוא עדיין יכול לדרוש מאישה נאמנות לו, כדי להציל אותו מחשק עצמו. אך גם אישה יש לה חשק. למה תהיה מוטלת עליה תפקיד שמירת הרגשות, שמירה על התינוקות, הזנה של נפש, גוף וגאווה של האיש?”

“נשים כבר נולדות עם יתרון עצום מבחינת יכולות. ביום שגברים יוכלו ללדת, רק אז נוכל להתחיל לדבר על זכויות שוות.”

“הבעייתיות שבה חווים בנים בנוגע זהותם מתגברת בתקופת הנעורים. בצורה רבות, העובדה שבנים כיום לעיתים קרובות מגלים מגוון רחב יותר של ביטויי רגשיות בגיל צעיר, אך אם הם נדרשים לדכא את המודעות הרגשית מאוחר יותר, הופכת את תקופת הנעורים שלהם עוד יותר מתישת. בצורה טרגית, לא היה זה אם לא התפרצויות האלימות הקיצונית שפרצו בקרב נערים בכל הארץ, הרגשיות של בנים הייתה עדיין מושלכת אל צד. אף על פי שפסיכולוגים מספרים לנו שהתמונות המוני התקשורת של אלימות זכרית ושליטה מלמדות את הבנים שהאלימות משתלמת ומספקת, כאשר בנים בודדים הם אלימים, במיוחד כאשר הם רצחים באופן אקראי, נוהגים אנשי דעת להסתכל כאילו זהו תעלומה מדוע הבנים הם כה אלימים.”

“דברו של אלוהים יניב בהתאם לרמת ההבנה שלך. ככל שתוכל להבין אותו יותר, כך תזכה ליותר חוכמה.”