“מיס דירהאארט העיפה בו מבט קצרצר וניערה את ראשה. הייתה תזוזה מתחת לשולחן, מין צליל בשרני קטן, והשתיין התכופף פתאום קדימה, הצבע אזל מפניו. כנראה שרק הוא ומויסט שמעו את מיס דירהאארט מגרגרת: ״מה שתקוע לך בכף הרגל הוא עקב מיטזי ״פריטי לוקרציה״ בגובה ארבעה אינץ׳, הנעל המסוכנת ביותר בעולם. אם מודדים לפי פאונד לאינץ׳ רבוע, זה כמו להידרס בידי פיל מחודד במיוחד. עכשיו, אני יודעת מה אתה חושב: אתה חושב, ״האם היא יכולה ללחוץ את זה עד הרצפה?״ ואתה יודע, גם אני לא בטוחה בזה. הסוליה של המגף שלך אולי תעשה לי קצת צרות, אבל שום דבר אחר לא יעשה. אבל זה לא החלק המדאיג. החלק המדאיג הוא שכילדה נאלצתי, למעשה באיומי סכין, לקחת שיעורי בלט, מה שאומר שאני יכולה לבעוט כמו פרד; אתה יושב מולי; ויש לי עוד נעל. טוב, אני רואה שהבנת את זה. אני עומדת לשלוף עכשיו את העקב.״ נשמע פופ קטן מתחת לשולחן. בזהירות רבה האיש קם, הסתובב, ובלי להביט לאחור, התרחק מתנודד ולא יציב. ״אפשר להטריד אותך?״ אמר מויסט. מיס דירהאארט הנהנה, והוא התיישב, רגליו משוכלות. ״הוא היה רק שתיין,״ העז לומר. ״כן, גברים אומרים דברים כאלה,״ אמרה מיס דירהאארט.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←