שמחה גוברת

“כשאני מביט לאחור עכשיו, אני מבין איזו התנסות קשה ודאי הייתי בשביל חבריי וקרוביי. זו הייתה התפרצות אחת אחרי התרוממות רוח אחת אחרי התלהבות אחת אחרי היסטריה אחת אחרי השנייה. תמיד צעקתי ורצתי לאנשהו, כי פחדתי שהחיים עומדים להיגמר כבר באותו אחר הצהריים.”

“אי אפשר לבלבל בין שמחה לבין היעדרו גרידא של צער, לפרש אותה בטעות כחוויה של ייאוש מזערי, או להבין אותה שלא כהלכה כחיים בלי חרדה משתקת. אושר עילאי כולל בהכרח קבלה בלתי מתפשרת של התמורות המגדירות את החיים. הרמוניה רגשית מחייבת התבוננות בצרכים הנעימים והבלתי נעימים של החיים, תוך הבעת הערכה בלתי מסויגת לאירועים הרגילים והיוצאי דופן בחיינו. שמחה חורגת מעבר לשינויים בדרישות הגופניות והרגשיות המופעלות עלינו. התרוממות רוח כלפי החיים מאפשרת לנו להתעלות מעל הגורמים הסביבתיים והלחצים הנלווים להם, שאחרת היו עלולים להטריד את נפשותינו, לרבות המוות ואירועים עצובים אחרים.”

“שמחה היא תפיסה של התרוממות רוח שממשיכה להניע אותנו עם החיים”

“אדם חכם שואף להגיע להתעלות עצמית באמצעות עיסוק בהתבוננות עדינה, תוך הימנעות ממלכודת ההזמנה השלילית של השפלת העצמי. תחושה מאפילה של עצמי צורב עלולה להיות הרסנית, ואילו תחושה עוטפת של עצמי טוב-לב מאפשרת לאדם לבטא את העומק והעליצות של יצור פראי החוקר בסקרנות את מגרש המשחקים המפואר של הטבע.”

“המדע אינו רק מתאים לרוחניות – הוא מקור עמוק לרוחניות. כשאנו מבינים את מקומנו בחלל העצום של שנות אור, ובמהלך הדורות, כשאנו מרגישים את מורכבותה, יופייה והדקותה של החיים, אז תחושת העלייה, תחושת ההערצה והענווה יחדיו – זו בהחלט רוחנית. כך גם רגשותינו בפני אמנות גדולה או מוזיקה או ספרות, או מעשי גבורה עצמית ללא תנאי כגון אלה של מוהנדס גנדי או מרטין לותר קינג. הרעיון שהמדע והרוחניות אינן מתאימות זו לזו פוגע בשתי הצדדים.”

“לעיתים אנו נגררים אל בור של אומללות על ידי דעתו של מישהו אחר שאיננו נראים מאושרים.”