ריקוד

“רקוד כל עוד יש לך כוח”

“הפילוסופיה היא ריקוד המצפון על במה הנקראת התודעה”

“החיים הם ריקוד של תודעה”

“צא מן השורה הרגילה; עשה צעדים נועזים קדימה ורקוד לצליל של ניגון מתוק, טוב ונעים יותר של המוזיקה שלך. צא מן הקופסה הקטנה!”

“אם התיאטרון הוא טקס, גם הריקוד הוא כזה... זה כאילו החוטים המחברים אותנו לשאר העולם נשטפו ונוקו מדעות קדומות ומפחדים. כשאתה רוקד, אתה יכול ליהנות מן המותרות של להיות אתה.”

“תפקידן של כפות הרגליים הוא ללכת, אבל התחביב שלהן הוא לרקוד.”

“הרוח היא המוזיקה הקדושה של העלים; בכל מקום ובכל זמן שהרוח נושבת, שם מתחילים העלים את ריקודם הקדוש בטירוף!”

“עם רוח האהבה, תן ללבך לרקוד כמו פרח.”

“כשהנצח הופך למקום... כשהנצח חדל להיות רק מילה... כשהוא חדל להיות רק מדד של זמן... אלא הופך למקום שבו נפשות תאומות יכולות לרקוד לצליל שבלבבותיהן... זוהי השתקפות של אהבה אמיתית.”

“אם אנשים מאזינים למוזיקה ורוקדים כל יום, הם מוצאים אושר ופתרונות קדושים לכל בעיה.”

“העצה שלי אליך היא לרקוד כל עוד אתה עדיין יכול.”

“את שרה במוחי ורוקדת בלבי”

“הריתמוס של הריקוד קיים בשיר (אפשר גם: "הנשימה של הריקוד היא המוזיקה" או "החיים של הריקוד הם בתוך המוזיקה" – כל אחד מהם שומר על הרוח של הדבר, אך הראשון הוא הקצר והחזק ביותר)”

“מה הייתה דרכי להצלחה? ובכן, היו כמה צעדים קדימה, כמה אחורה, כמה הצידה... אולי זו לא הייתה דרך, אלא יותר ריקוד.”

“מה שאתה עושה עדיין עולה על מה שנעשה. כאשר אתה מדבר, מתוק. הייתי רוצה שתעשה זאת תמיד: כאשר אתה שר, הייתי רוצה שתיקח ותקנה כך, כך תיתן צדקה, תתפלל כך; ולסידור ענייניך, לשיר אותם גם כן: כאשר אתה רוקד, אני מאחל לך גל של הים, כדי שתוכל תמיד לעשות רק זאת; לנוע עדיין, עדיין כך, ולא להכיר שום תפקיד אחר: כל מעשה שלך, כה יחיד בכל פרט ופרט, מכתיר את מה שאתה עושה במעשה הנוכחי, עד שכל מעשיך הן מלכות.”

“לרקוד עם העננים.”

“פתח את לבך! רקוד בשמחה ובאהבה.”

“הדבר האחד שיש לך ושאין לאף אחד אחר הוא אתה. הקול שלך, המוח שלך, הסיפור שלך, החזון שלך. אז כתוב וצייר ובנה ושחק ורקוד וחיה כפי שרק אתה יכול. ברגע שאתה מרגיש שאולי רק אולי אתה הולך ברחוב עירום… זה הרגע שבו ייתכן שאתה מתחיל לעשות את זה נכון.”

“אמר: "שאטן לא יכול היה לבטל דבר אחד שאלוהים עשה. היא לפחות יכלה לנסות להקל על קיומם של משחקי הילדים שלו. היא יכלה לראות מה שלא יכול היה לראות: להיות בחיים זה להיות או מושפלים או מלאי פחד. אז היא מילאה את התפוח בכל סוגי הרעיונות האלה שיכולים לפחות להקל על המילוליות, כמו חוקי משחקי קלפים ומזללות, ואיך לעשות אהבה, ומתכונים לשתייה כמו בירה, יין ווויסקי, ותמונות צמחים שונים שניתן לעשן, וכו'. ומדריכים על איך ליצור מוזיקה, לשיר ולרקוד בצורה אקסטרא, בצורה מושכת מאוד. ואיך לברוח על אלוהים כשהם מכוים את אצבעותיהם." נתן השטן לסרפנט לתת לאווה את התפוח. אווה לקחה נשיכה והעבירה לו לאדם. הוא לקח נשיכה, ואז הם עשו אהבה.”

“ביליתי לא מעט שנים מאז—יותר מדי, אני חושב—בהתביישות במה שאני כותב. אני חושב שהייתי בן ארבעים לפני שהבנתי שכמעט כל סופר של פרוזה או שירה שאי פעם פרסם שורה הואשם בידי מישהו בבזבוז הכישרון שהוענק לו או לה בידי אלוהים. אם אתה כותב (או מצייר או רוקד או מפסל או שר, אני מניח), מישהו ינסה לגרום לך להרגיש רע בגלל זה, זה הכול.”