תודעה

“תוצר החיים צריך להיעשות במכוון ובמודע”

“שלושת האהבה, פשוטות אך עוצמתיות עד כדי שיגעון, שלטו בחיי: תאוות האהבה, חיפוש הידע והאבל הבלתי נסבל על סבל האנושות. רוחות גדולות אלה הניפו אותי כאן ושם, במסלול בלתי צפוי, מעל ים עצב גדול עד לשפתו של אפילפסיה. אהבה חיפשתי ראשית, כי היא מביאה שיא של שמחה – שמחה כה גדולה, שפעם אחר פעם הייתי מוכן להקריב את כל שאר חיי על מנת לשמור על שעות אלה של שמחה. אהבה חיפשתי גם כדי להרגיע את הבידוד – את הבידוד הנורא, בו תודעה רעדה נצבת על שפת העולם, צופה אל החושך הנדחף, אל החסרון והחיים. אהבה חיפשתי בסופו של דבר, כי באיחוד האהבה ראיתי, במיני מיסטי, את הצלם של השמיים, אותם ציינו הקדושים והשואפים. זאת הייתה מטרתי, ובכל זאת, אף על פי”

“הסופים שואפים לזכך את התודעה האנושית. זהו המיסטיציזם הסופי: לא ערפול או קסם, אלא נתיב מסוים.”

“נדרש לנו לפתח תאוריה משמעותית לאופיים בחיינו, כדי לחנך למחשבה ביקורתית ולדון בנושאים אלה: כיצד נרכש כסף ונוצל, כיצד נרגשים כלפי יופי, מה מקומו של יופי בחיינו כאשר חסרים אנו יתרונות חומרים ואפילו משאבים בסיסיים לחיים, משמעותם והחשיבות של נוחות, והפוליטיקה של קנאה.”

“העוצמה שלך מגדילה את השווי הנקי שלך”

“הוא עשה את התנצלות שיכול, וברח הביתה בשמחה גדולה, כי התשוקה שלו נשמרה שלמה, כי לאחר שנים ארוכות שבהן שיחק בפניה, כשהיה עם אודט, חוסר עניין מסוים, לא נתן עתה, באמצעות התנהגות של קנאה, להוכיח לה את מידת אהבתו העצומה, שיכולה, בזוג אוהבים, לשחרר את האהוב מהחובה לאהוב את השני מספיק. הוא מעולם לא דיבר עמה על התקרית הזו, לא אפילו חשב עליה. אך לעיתים קרובות, כשחשבויו נדדו, הם נתקלו בזיכרון הזה, שנשאר בלתי נראה, והעירו אותו לחיים, דחפו אותו עמוק יותר לתודעתו, וותקו בו כאב חריף, עמוק, שורשי.”

“להאמין בלי לשאול שאלות הוא עלבון למצפון האנושי”

“לפי המדען, הזמן הוא אינסופי ובלתי נדלה. האמן נוטה להתייחס למעבר הזמן כאל נושא שקשור לאקראיות של הזיכרון וליכולת האנושית ליצור זכרונות חיים. אמנים פיקחים מתארים אוספים של מחשבות מקוטעות בציור ובספרות כדי לעורר את התודעה האנושית. האמנות נשענת על הקשר בין השפעת החוויה החיצונית לבין הסופיות של חיי האדם. אמן מנסה לנסח תשובות לתעלומה של הקיום באמצעות פרשנות מהורהרת לעולם שאנו תופסים וחווים דרך החושים.”

“פרודוקטיביות היא קבלת המוסר שלך, ההכרה שלך בעובדה שאתה בוחר לחיות—שעבודה יצרנית היא התהליך שבו תודעתו של האדם שולטת בקיומו, תהליך מתמיד של רכישת ידע ועיצוב החומר כך שיתאים למטרתך, של תרגום רעיון לצורה פיזית, של עיצוב מחדש של הארץ בצלם ערכיך—שכל עבודה היא עבודה יצירתית אם היא נעשית בידי תודעה חושבת, ושום עבודה אינה יצירתית אם היא נעשית בידי ריק שחוזר באטימות לא-ביקורתית על שגרה שלמד מאחרים—שעבודתך היא שלך לבחור, ושהבחירה רחבה כמידת תודעתך, שאין לך אפשרות ליותר מכך ואין לך אפשרות לפחות מכך ושזה אנושי—שלהונות את דרכך אל משרה גדולה מכפי שתודעתך יכולה לשאת פירושו להפוך לקוף מכורסם מפחד על תנועות שאולות ועל זמן שאול, ולהשתקע במשרה הדורשת פחות מן היכולת המלאה של תודעתך פירושו לכבות את המנוע שלך ולגזור על עצמך סוג אחר של תנועה: ריקבון—שעבודתך היא תהליך השגת ערכיך, ואובדן השאיפה שלך לערכים הוא אובדן השאיפה שלך לחיות—שגופך הוא מכונה, אך תודעתך היא הנהג שלה, ועליך לנהוג עד כמה שתודעתך תישא אותך, כשהישג הוא יעד דרכך—שהאדם שאין לו מטרה הוא מכונה המתדרדרת במורד, נתונה לחסדיו של כל סלע להתרסק בתעלה הראשונה שבמקרה, שהאדם החונק את תודעתו הוא מכונה תקועה ההולכת לאטה אל החלודה, שהאדם המניח למנהיג לקבוע את מסלולו הוא שבר שמובילים אותו לגרוטאות, והאדם שעושה אדם אחר למטרתו הוא טרמפיסט שאף נהג לא צריך לאסוף—שעבודתך היא תכלית חייך, ועליך לחלוף במהירות על פני כל רוצח המניח לעצמו את הזכות לעצור אותך, ושכל ערך שתוכל למצוא מחוץ לעבודתך, כל נאמנות או אהבה אחרת, יכולים להיות רק שותפים למסע שאתה בוחר לחלוק עמם, ושעליהם להיות שותפים ההולכים בכוח עצמם באותו כיוון.”

“האדם המודע אתה אינך רק לבן, אלא קשת של צבעים. אתה אינך רק שחור, אלא זהב. אתה אינך רק בן לאום מסוים, אלא אזרח העולם. אתה אינך רק בעד הימין או השמאל, אלא בעד מה שנכון על פני מה שטועה. אתה אינך רק עשיר או עני, אלא תמיד עשיר בנפש ובלב. אתה אינך מושלם, אלא פגום. אתה פגום, אך אתה צודק. אולי אתה רק אדם מודע, אך אתה גם השתקפות מופלאה של אלוהים. סוזי קאסם "האדם המודע" שירה מאת סוזי קאסם”

“בוא, נלמד פשוט לאהוב, פשוט להבין, ופשוט לרכוש תודעה גבוהה יותר.”

“[התודעה] היא או אשליה בלתי ניתנת להסבר, או התגלות.”

“כל דיקטטור הוא מיסטיקן, וכל מיסטיקן הוא דיקטטור פוטנציאלי. מיסטיקן משתוקק לציות מצד בני אדם, לא להסכמתם. הוא רוצה שייכנעו את תודעתם לטענותיו, לצוויו, לרצונותיו, לגחמותיו—כשם שתודעתו שלו נכנעת לתודעתם. הוא רוצה להתנהל עם בני אדם באמצעות אמונה וכוח—אין הוא מוצא סיפוק בהסכמתם אם עליו להרוויח אותה באמצעות עובדות והיגיון. ההיגיון הוא האויב שהוא חושש מפניו ובו בזמן רואה בו דבר רעוע; בעיניו, ההיגיון הוא אמצעי להונאה; הוא חש שבני אדם מחזיקים בכוח כלשהו, עז יותר מן ההיגיון—ורק אמונתם חסרת הסיבה או ציותם הכפוי יכולים להעניק לו תחושת ביטחון, הוכחה לכך שהשיג שליטה במתת המיסטית שחסרה לו. תאוותו היא לצוות, לא לשכנע: שכנוע מחייב מעשה של עצמאות ונשען על המוחלט של מציאות אובייקטיבית. מה שהוא מבקש הוא כוח על המציאות ועל אמצעי תפיסתה בידי בני האדם, על תודעתם, הכוח להעמיד את רצונו בין הקיום לבין התודעה, כאילו, אם יסכימו לזייף את המציאות שהוא מצווה עליהם לזייף, בני האדם אכן יבראו אותה.”

“תהיינה לך השינה מותך, והקיצון שמיםיך.”

“כשניסיתי להבין את התודעה, גיליתי עד כמה היא הייתה פשוטה, אבל אנחנו מנסים להפוך אותה למורכבת כל כך.”

“כל חיי האדם, אפשר לומר, מורכבים אך ורק משתי פעולות אלה: (1) הבאת מעשיו של האדם להרמוניה עם המצפון, או (2) הסתרת סימני המצפון מעצמו כדי שיוכל להמשיך לחיות כבעבר. יש שעושים את הראשונה, ואחרים את השנייה. להשגת הראשונה יש רק אמצעי אחד: הארה מוסרית — הגברת האור שבאדם עצמו והקשב למה שהוא מראה. להשגת השנייה — להסתיר מעצמו את סימני המצפון — יש שני אמצעים: אחד חיצוני ואחד פנימי. האמצעי החיצוני הוא עיסוקים המסיטים את תשומת הלב מן הסימנים שנותן המצפון; השיטה הפנימית היא החשכת המצפון עצמו. כשם שלאדם יש שתי דרכים להימנע מלראות עצם הנמצא לפניו: או על ידי הסטת מבטו לעצמים אחרים בולטים יותר, או על ידי חסימת ראיית עיניו שלו — כך בדיוק יכול אדם להסתיר מעצמו את סימני המצפון בשתי דרכים: או בשיטה החיצונית של הסטת תשומת לבו לעיסוקים, דאגות, שעשועים או משחקים שונים; או בשיטה הפנימית של חסימת איבר הקשב עצמו. אצל אנשים בעלי רגש מוסרי קהה ומוגבל, ההסחות החיצוניות די בהן לעיתים קרובות כדי לאפשר להם שלא לתפוס את הסימנים שהמצפון נותן על פסלות חייהם. אך אצל אנשים רגישים מבחינה מוסרית אמצעים אלה לעיתים אינם מספיקים. האמצעי החיצוני אינו מסיט כליל את תשומת הלב מן המודעות לחוסר ההלימה בין חיי האדם לבין דרישות המצפון. מודעות זו מכבידה על חייו של האדם; וכדי שיוכל להמשיך לחיות כבעבר, פונים אנשים אל השיטה הפנימית והבטוחה, שהיא החשכת המצפון עצמו על ידי הרעלת המוח בחומרים משכרים. האדם אינו חי כפי שהמצפון דורש, אך חסר לו הכוח לעצב את חייו מחדש בהתאם לדרישותיו. ההסחות שעשויות להסיט את תשומת הלב מן המודעות לחוסר ההלימה הזה אינן מספיקות, או שנעשו שחוקות, ולכן — כדי שיוכלו להמשיך לחיות, תוך התעלמות מן הסימנים שהמצפון נותן על פסלות חייהם — אנשים (על ידי הרעלתו זמנית) משביתים את פעולתו של האיבר שבאמצעותו המצפון מתגלה, כשם שאדם, על ידי כיסוי עיניו, מסתיר מעצמו את מה שאינו רוצה לראות.”

“אם תחפש דברים קטנים לעשות, ותעשה אותם היטב, דברים גדולים יחפשו אותך, וידרשו להתבצע.”

“יש די מסתורין בטבע האנושי כדי להשאיר את העולם תקוע במצב מתמיד של השערות צדקניות. רק החכמים והרחומים יעלו מעליו, עם די חזון כדי לראות שחוסר העקביות הוא תופעה נורמלית, במהלך הקרב הרוחני בין סליחה לצדק.”

“האשם שהרגשת כשחייכת ואחרים סבלו, האשם שהרגשת כשנהגת בקטנוניות עם חברים וחסרת סבלנות כלפי הוריך, כשנהגת בגסות כלפי מוריך ולא עמדת לצד זרים, האשם הזה נפלא. הוא מוכיח שאתה אנושי, שאתה רוצה להיות טוב יותר. הודֶה לאשם הזה על כך שלימד אותך, על כך שעשה אותך מודע. ועכשיו שאף לשפר את עצמך. זו מלאכה לכל החיים להפוך לאדם שאנחנו רוצים להיות.”

“האמנות אינה מעוררת בנו דבר שאינו כבר שם. היא פשוט מערבלת את תודעתנו הסקרנית ומציתה אש שמאירה את מי שתמיד רצינו להיות.”