כאוס

“המשורר יודע שהוא מדבר כראוי, אם כן, רק כאשר הוא מדבר במידת מה בפראות.”

“כל רעיון של הפרדה הוא שעבוד. שחרורו האמיתי של המוח הוא באי-הבחנה. ובחתירה להשתחרר מכל כבלי השעבודים מעשה ידי אדם הללו, המדע הוא הכלי היעיל ביותר שיש בידינו עד היום. אך כדי להוציא את מלוא יעילותו אל החברה האנושית, יש להמתיקו תחילה במגע של פילוסופיה. מדע בלי פילוסופיה מוביל לכאוס. פילוסופיה בלי מדע מובילה לשום מקום. רק יחד הם יכולים לבנות עולם טוב יותר.”

“כל מפגש עם העולם החיצוני מציב עימות עם עולמו הפנימי היקר של אדם. האופן שבו אנו מיישבים את סכסוכי הגבול המתמשכים הללו בין המציאות לרעיונות מביא לשינויים טקטוניים במבנה הנפשי שלנו, שאותם אנו משלבים על ידי תגובה לכאוס הבלתי פוסק של חיים ארציים.”

“האדם הוא בעל החיים ההגיוני. זו הטענה. אני סבור שהיא נתונה למחלוקת. אכן, ניסויי הוכיחו לי שהוא בעל החיים הבלתי-הגיוני... למען האמת, האדם הוא טיפש חשוכת מרפא. דברים פשוטים שבעלי חיים אחרים לומדים בקלות, הוא אינו מסוגל ללמוד. בין ניסויי היה זה. בשעה אחת לימדתי חתול וכלב להיות ידידים. הכנסתי אותם לכלוב. בשעה אחרת לימדתי אותם להיות ידידים עם ארנב. בתוך יומיים הצלחתי להוסיף שועל, אווז, סנאי וכמה יונים. לבסוף קוף. הם חיו יחד בשלום; ואף בחיבה. לאחר מכן, בכלוב אחר, כלאתי אירי קתולי מטיפררי, וברגע שנראה מאולף הוספתי סקוטי פרסביטריאני מאברדין. אחר כך טורקי מקונסטנטינופול; יווני נוצרי מכרתים; ארמני; מתודיסט מן הפראים של ארקנסו; בודהיסט מסין; ברהמין מבנארס. לבסוף קולונל של צבא הישע מוופינג. ואז התרחקתי למשך יומיים תמימים. כשחזרתי כדי לבדוק את התוצאות, כלוב בעלי החיים העליונים היה בסדר גמור, אבל באחר לא היה אלא תוהו ובוהו של שיירי איברים מדממים של טורבנים ותרבושים ואריגי טוויד ועצמות ובשר--לא נותר בו אף פרט חי. בעלי החיים ההגיוניים הללו חלקו על פרט תיאולוגי והביאו את העניין לערכאה גבוהה יותר.”

“הם התפזרו בלי מנגינה, בלי הרמוניה, בלי קצב שיחזיק אותם. אם המוזיקה הייתה רגש והרגש בא מן המחשבה, הרי שזה היה זעקתו של הכאוס, של הבלתי־רציונלי, של חוסר האונים, של התכחשותו העצמית של האדם.”

“מי אני? יש לי שבעה לוחות שמימיים המובילים אל כדור מחודד. אני רב־ממדית כמו קריסטל, והמרכז שלי לעולם אינו ברור. אני ממציאה וחלוצה. מנטורית לעמיתיי. אבל אינני יציבה כפי שהקליפה שלי מגלה, כי אני מיוסרת מפחדיי — שאולי נראים מבוססים, אך תוכי מלא דמעות. והעצב מבוסס היטב, משנים על גבי שנים של חוויות טראומטיות שהצטברו באטמוספרות המעוותות ביותר. אני מדברת אך מרגישה שאיש אינו שומע. האם התבונה נעלמה? והאם, אלוהים, אתה קרוב? זהו כוח האור השביעי של גיזה, ואני מבקשת ממך להתערב. אינני יכולה עוד ללכת בין העיוורים והמתים בעיניים ובאוזניים פקוחות. אני מנסה לשמור על שפיותי וליישר את חזותי בעוד אני מתגלגלת בין האסונות ההולכים ומתרבים הזורמים על גבולה החרב עד היסוד של כדור הארץ.”

“אל תאפשר לכאוס החיצוני להפר את השלווה, הרוגע והשלום הפנימיים שלך.”

“אל תחשוב לעולם על דברים רעים שעלולים לקרות, וכך יהיה לך סיכוי טוב יותר שהם לעולם לא יקרו. אל תחשוב לעולם על לעשות משהו רע למישהו, כי בהתאם לעוצמת גלי המחשבה שלך, משהו רע באמת עלול לקרות לו. חשוב אהבה. היה אהבה. נשום רק אהבה, ואהבה תהיה מה שתהיה. כשאתה נכנס ללחץ, דברים סביבך ייכנסו ללחץ. תמיד שלוט במחשבותיך והרגע כל מתח מיותר. שלוט ברטטיך, ואתה תהיה אדון ההרמוניה של עצמך.”

“המוזיקה טלטלה אותו כך. המוזיקה הטרידה אותו פעמים רבות. אבל המוזיקה לא הייתה רהוטה. לא עולם חדש היה זה, אלא כאוס אחר, שהיא יצרה בנו. מילים! מילים בלבד! כמה נוראות היו! כמה צלולות, חיות ואכזריות! אי אפשר היה להימלט מהן. ואף על פי כן איזו קסם דק היה בהן! נדמה היה שהן מסוגלות להעניק צורה פלסטית לדברים חסרי צורה, ושיש להן מוזיקה משלהן, מתוקה כשל ויולה או של לאוטה. מילים בלבד! האם היה דבר ממשי כל כך כמו מילים?”

“בכל בוקר אני קופץ מהמיטה ודורך על מוקש. המוקש הוא אני. אחרי הפיצוץ, אני מבלה את שארית היום בהרכבת החלקים מחדש.”

“חשבו על שנאת שלוש הדקות של ג'ורג' אורוול מהרומן 1984, ועל איך היא הותירה את כולם סוג של מותשים ומסוגלים לחיות את חייהם המשעממים והאפורים. אם חיינו עומדים להמשיך להיות לא מסופקים ומשעממים, אולי אכן אנחנו זקוקים לאיזשהו סוג של כאוס אלים קצר-טווח שייכלל בהם, כדי להפוך אותם לנסבלים יותר.”

“הבעיה היא שהפוליטיקה נעשית לספורט, כמעט באותה מידה כמו כדורגל או בייסבול. כשמדובר בפוליטיקה, מבוגרים ופוליטיקאים עושים יותר הטחת אשמות ומשחקים יותר משחקים מאשר ילדים אי פעם עושים. לעיתים קרובות מדי אנחנו מעודדים את גאוות הקבוצה במקום את טובת האומה.”

“שלום אינו היעדר הכאוס. הוא נוכחות של שלווה ושמחה בתוך הכאוס.”

“שינוי חיוני להישרדות. כל צורות החיים חייבות להסתגל לנסיבותיהן המשתנות. כל צורת חיים נובעת מתהליך של שונות, מוטציה, תחרות ותורשה. היקום מצוי במצב מתמיד של כאוס. בכל אחד מאיתנו טבוע כאוס עד העצם. הטבע מחווט את כולנו לשינוי.”

“לעסוק בהיסטוריה [בחיים] משמעותו לוותר על עצמו אל הכאוס, אך לשמור אמונה בסדר ובמעשה. זו משימה קשה מאוד.”

“בכאוס של רגשות ותשוקות המגנים על מחסום, יש משהו מכל דבר; יש אומץ, נעורים, כבוד, התלהבות, האידיאל, אמונה, הזעם הנלהב של המהמר, ומעל לכל, רגעי תקווה.”

“עליך להיות בעל כאוס בתוכך כדי ללדת כוכב רוקד”

“ההכרה היא הפנטזיה.... כל מה שאני אומר לך עכשיו אינו אלא מילים. סדר אותן וערוך אותן מחדש ככל שאוכל, לעולם לא אוכל להסביר לך את צורת הרצון... ההסבר שלי יראה רק את הזיקה ביני לבין אותו רצון באמצעות זיקה ברמה המילולית. שלילת ההכרה מתאימה אפוא לשלילת השפה. שכן כאשר שני עמודי התווך הללו של ההומניזם המערבי, ההכרה האינדיבידואלית וההמשכיות האבולוציונית, מאבדים את משמעותם, השפה מאבדת משמעות. הקיום חדל עבור האינדיבידואום כפי שאנו מכירים אותו, והכול נעשה כאוס. אתה חדל להיות ישות ייחודית לעצמך, אלא מתקיים פשוט כאוס. ולא רק הכאוס שהוא אתה; הכאוס שלך הוא גם הכאוס שלי. כלומר, הקיום הוא תקשורת, ותקשורת היא קיום.”

“מקום הולדתה של האנרכיה הוא בית הקברות של החירות.”

“קול אמר: אחת. אחת. אחת, שתיים. אחת, שתיים. ואז הצעדים חזרו אל המרחק. אחרי זמן מה, קול אחר אמר: אחת, שתיים, שלוש, ארבע— והיקום בא לידי הוויה. לא היה נכון לקרוא לזה המפץ הגדול. זה היה רק רעש, וכל מה שרעש כזה יכול ליצור הוא עוד רעש וקוסמוס מלא חלקיקים אקראיים. החומר התפוצץ אל תוך הוויה, לכאורה ככאוס, אבל למעשה כאקורד. אקורד הכוח האולטימטיבי. הכול, יחד, ניתז החוצה בפרץ אדיר אחד, שנשא בתוכו, כמו מאובנים הפוכים, את כל מה שהוא עמד להיות. ובתוך הענן המתרחב, המתפתל בזיגזגים, חי, אותה מוזיקה חיה פראית ראשונה. לזה היה צורה. לזה היה סחרור. לזה היה קצב. לזה היה ביט, ואפשר היה לרקוד לזה. הכול רקד.”