אמונה

“גדולה היא אהבתך. גדולה היא רחמיך. גדולה היא נאמנותך.”

“עלינו לפתח אסטרטגיות חדשות כדי להתגבר על כל אתגר. ובאמונה נוכל לנצח בחסד.”

“ככל שתשקיע יותר זמן בלימוד דת, כך גדל הסיכוי שלא תאמין באלים”

“למרות שהם מסובכים, אנשים בוחרים באמונות טפלות על פני היגיון בריא”

“בלי חושך, כיצד היינו יכולים להעריך את האור?”

“אדם הוא יונק אמונה, וצריך להאמין בדבר מה; כאשר אין לו סיבות טובות להאמין, יסתפק בסיבות רעות.”

“אמונה היא המנוע שמספק אנרגיה וכוח כדי להגשים את הפוטנציאל שלך.”

“אל תאמרי מילים רק כדי להוכיח לעצמך ולאחרים שאת יודעת ואוהבת את אלוהים; כי הוא כבר שם את נשימתו ואת אורו בתוכך. במקום זאת, שימי אמת בכל מילה ומעשה שלך, ותמיד תני למצפונך להוביל ולהדריך אותך.”

“אנשים תמיד, תמיד מדברים על ביטחון עצמי, אמור להיות שזה דבר כל כך מושך. אני תוהה למה בעצם, למה אמור להיות שזה דבר כל כך מושך? כשביטחון עצמי מסתיר כל כך הרבה דברים אחרים שהם הרבה יותר יפים! כשאתה חושב על להיות בטוח בעצמך, אתה חושב על להחביא את כל הדברים האחרים האלה שאתה רואה בהם מטרדים; אבל המטרדים האלה מרכיבים את מי שאתה! והמטרדים האלה יפים. הם יפים והם אתה והם תמיד יהיו שם, גם כשאתה מנסה לכסות עליהם! אז מה קורה כשהם כולם יוצאים יום אחד? האם תרגיש פחות בן אדם? האם האנשים שאמורים לאהוב אותך, יראו בך פחות בן אדם? אני אומרת שזה לא עניין של לצאת אל העולם וללבוש פרצוף מסוים — זה פשוט עניין של לצאת אל העולם. אני יצאתי אל העולם! ואני לא לובשת את הפרצוף הזה! או שום פרצוף אחר, למען האמת! אני לא רוצה להסתיר את האופן שבו אני משחקת בשיער שלי כדי להרגיש בטוחה יותר או את האופן שבו אני צוחקת בכל הזמנים הלא נכונים. אני לא רוצה להסתיר את הדברים האלה כי הדברים האלה הם חלק ממני. ואני עדיין יכולה לצאת אל העולם — וגם לבד! אני יודעת שכן, כי באמת עשיתי את זה! אז חשוב יותר מביטחון עצמי — היא שלווה וקבלה. השלווה באה מקבלה עמוקה של כל הדברים הקטנים האלה בך שמצטברים כמו טריליוני המולקולות והאטומים שאתה מורכב מהם! וזה פשוט יפה. להיות יפה זה משהו מושרש וחזק; להיות בטוח בעצמך זה רק עניין של ללבוש משהו שאפילו לא חלק אמיתי ממך. להתאהב במולקולות שמרכיבות את המהות שלך זה הרבה יותר מושך. ואולי זה מה שביטחון עצמי באמת אומר — הקבלה והאמונה בכל אטום ואטום שאתה.”

“באנו לידי קיום בלי כלום. וכאשר רוחנו תסתלק, לא ניקח דבר מן העולם.”

“האם היא האמינה לכל זה? הפולקלור של פילאר הזקנה? לא, לא ממש; או לא בדיוק. סביר להניח שגם פילאר עצמה לא ממש האמינה בזה, אבל זה היה סיפור מרגיע: שהמתים אינם מתים לגמרי אלא חיים בדרך אחרת; דרך חיוורת יותר, אמנם, וקצת אפלה יותר. אבל עדיין מסוגלים לשלוח מסרים, אם רק אפשר לזהות ולפענח את המסרים האלה. אנשים זקוקים לסיפורים כאלה, אמרה פילאר פעם, כי עד כמה שהחושך יהיה עמוק, חושך שיש בו קולות עדיף על פני ריק דומם.”

“אם הדוקטרינה שלך השתנתה לטובה אך האופי שלך השתנה לרעה, אתה השתנית לרעה.”

“הרגע האלוהי הוא חסד השינוי בחיים.”

“יש אנשים שהם נוקשים ובלתי אנושיים כמו הדוגמות שהם מאמינים בהן”

“אין לנו מה להפסיד בחיים האלה: באנו לעולם עירומים ונצא ממנו עירומים.”

“כאשר האמונה השגויה [של ״אני צ׳נדובהאי״] נעלמת, הבעירה הפנימית [אנטאר דאה, סבל פנימי] נעלמת. הבעירה הפנימית היא תוצאת האשליה [של ״אני צ׳נדובהאי״].”

“אנחנו בני משפחתו של אלוהים. אמונה אחת, תקווה אחת וטבילה אחת.”

“אנחנו ברכה זה לזה.”

“כאן נתקלים בתכונה אנגלית רבת-חשיבות: הכבוד לחוקתיות ולחוקיות, האמונה ב"החוק" כמשהו שמעל המדינה ומעל היחיד, משהו שהוא אכזרי וטיפשי, כמובן, אבל בכל זאת בלתי מושחת. אין זה שמישהו מדמה לעצמו שהחוק צודק. הכול יודעים שיש חוק אחד לעשירים וחוק אחר לעניים. אבל איש אינו מקבל את ההשלכות של זאת, הכול מניחים מאליהם שהחוק, כפי שהוא, יכובד, וחשים זעם כשהוא אינו מכובד. הערות כגון "הם לא יכולים לעצור אותי; לא עשיתי שום דבר רע", או "הם לא יכולים לעשות את זה; זה נגד החוק", הן חלק מן האווירה של אנגליה. גם אויבי החברה המוצהרים חשים כך לא פחות מכל אחד אחר. רואים זאת בספרי כלא כמו Walls Have Mouths של וילפרד מקארטני או Jail Journey של ג'ים פלן, באיוולות החגיגיות המתחוללות במשפטיהם של סרבני המצפון, במכתבים לעיתונים מאת פרופסורים מרקסיסטים נודעים, המצביעים על כך שזאת או אחרת היא "עיוות של הצדק הבריטי". כל אחד מאמין בלבו שהחוק יכול להיות, צריך להיות, ובסך הכול גם יהיה, מיושם ללא משוא פנים. הרעיון הטוטליטרי שלפיו אין דבר כזה חוק, יש רק כוח, מעולם לא השתרש. אפילו האינטליגנציה קיבלה אותו רק בתיאוריה. אשליה יכולה להפוך לחצי-אמת, מסכה יכולה לשנות את הבעת הפנים. הטענות המוכרות שלפיהן דמוקרטיה היא "בדיוק כמו" או "בדיוק גרועה כמו" טוטליטריות אינן מביאות בחשבון עובדה זו. כל הטענות הללו מסתכמות באמירה שחצי כיכר הוא אותו דבר כמו אין לחם. באנגליה עדיין מאמינים במושגים כגון צדק, חירות ואמת אובייקטיבית. ייתכן שהם אשליות, אבל אלו אשליות עוצמתיות. האמונה בהן משפיעה על ההתנהגות, והחיים הלאומיים שונים בזכותן. כהוכחה לכך, הבט סביבך. היכן אלות הגומי, היכן שמן הקיק? החרב עדיין בנדן, וכל עוד היא שם השחיתות אינה יכולה לחרוג מעבר לנקודה מסוימת. שיטת הבחירות האנגלית, למשל, היא כמעט הונאה גלויה. בעשרות דרכים ברורות היא מעוצבת מחדש לטובת מעמד בעלי ההון. אבל עד שלא יחול שינוי עמוק כלשהו בתודעת הציבור, היא אינה יכולה להיות מושחתת לחלוטין. אינך מגיע אל הקלפי ומוצא שם אנשים עם אקדחים האומרים לך כיצד להצביע, גם אין סופרים את הקולות שלא כהלכה, וגם אין שוחד ישיר. אפילו הצביעות היא ערובה רבת-עוצמה. השופט התלוי, אותו זקן מרושע בגלימה ארגמנית ובפאה משיער סוס, שרק דינמיט ילמד אותו אי פעם באיזו מאה הוא חי, אך שלפחות יפרש את החוק לפי הספרים ובשום נסיבות לא יקבל שוחד כסף, הוא אחת הדמויות הסמליות של אנגליה. הוא סמל לתערובת המוזרה של מציאות ואשליה, דמוקרטיה וזכויות-יתר, צביעות והגינות, לרשת העדינה של פשרות, שבאמצעותה האומה שומרת על עצמה בצורתה המוכרת.”

“אני חי/ה בחסד ובשמחה דרך כל יום ויום.”