“כאן נתקלים בתכונה אנגלית רבת-חשיבות: הכבוד לחוקתיות ולחוקיות, האמונה ב"החוק" כמשהו שמעל המדינה ומעל היחיד, משהו שהוא אכזרי וטיפשי, כמובן, אבל בכל זאת בלתי מושחת. אין זה שמישהו מדמה לעצמו שהחוק צודק. הכול יודעים שיש חוק אחד לעשירים וחוק אחר לעניים. אבל איש אינו מקבל את ההשלכות של זאת, הכול מניחים מאליהם שהחוק, כפי שהוא, יכובד, וחשים זעם כשהוא אינו מכובד. הערות כגון "הם לא יכולים לעצור אותי; לא עשיתי שום דבר רע", או "הם לא יכולים לעשות את זה; זה נגד החוק", הן חלק מן האווירה של אנגליה. גם אויבי החברה המוצהרים חשים כך לא פחות מכל אחד אחר. רואים זאת בספרי כלא כמו Walls Have Mouths של וילפרד מקארטני או Jail Journey של ג'ים פלן, באיוולות החגיגיות המתחוללות במשפטיהם של סרבני המצפון, במכתבים לעיתונים מאת פרופסורים מרקסיסטים נודעים, המצביעים על כך שזאת או אחרת היא "עיוות של הצדק הבריטי". כל אחד מאמין בלבו שהחוק יכול להיות, צריך להיות, ובסך הכול גם יהיה, מיושם ללא משוא פנים. הרעיון הטוטליטרי שלפיו אין דבר כזה חוק, יש רק כוח, מעולם לא השתרש. אפילו האינטליגנציה קיבלה אותו רק בתיאוריה. אשליה יכולה להפוך לחצי-אמת, מסכה יכולה לשנות את הבעת הפנים. הטענות המוכרות שלפיהן דמוקרטיה היא "בדיוק כמו" או "בדיוק גרועה כמו" טוטליטריות אינן מביאות בחשבון עובדה זו. כל הטענות הללו מסתכמות באמירה שחצי כיכר הוא אותו דבר כמו אין לחם. באנגליה עדיין מאמינים במושגים כגון צדק, חירות ואמת אובייקטיבית. ייתכן שהם אשליות, אבל אלו אשליות עוצמתיות. האמונה בהן משפיעה על ההתנהגות, והחיים הלאומיים שונים בזכותן. כהוכחה לכך, הבט סביבך. היכן אלות הגומי, היכן שמן הקיק? החרב עדיין בנדן, וכל עוד היא שם השחיתות אינה יכולה לחרוג מעבר לנקודה מסוימת. שיטת הבחירות האנגלית, למשל, היא כמעט הונאה גלויה. בעשרות דרכים ברורות היא מעוצבת מחדש לטובת מעמד בעלי ההון. אבל עד שלא יחול שינוי עמוק כלשהו בתודעת הציבור, היא אינה יכולה להיות מושחתת לחלוטין. אינך מגיע אל הקלפי ומוצא שם אנשים עם אקדחים האומרים לך כיצד להצביע, גם אין סופרים את הקולות שלא כהלכה, וגם אין שוחד ישיר. אפילו הצביעות היא ערובה רבת-עוצמה. השופט התלוי, אותו זקן מרושע בגלימה ארגמנית ובפאה משיער סוס, שרק דינמיט ילמד אותו אי פעם באיזו מאה הוא חי, אך שלפחות יפרש את החוק לפי הספרים ובשום נסיבות לא יקבל שוחד כסף, הוא אחת הדמויות הסמליות של אנגליה. הוא סמל לתערובת המוזרה של מציאות ואשליה, דמוקרטיה וזכויות-יתר, צביעות והגינות, לרשת העדינה של פשרות, שבאמצעותה האומה שומרת על עצמה בצורתה המוכרת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←