“רחם העולם יולדת אותנו. הלכלוך שלי נובע מאותו עפר שממנו צומחים כל הסיפורים. האור הפנימי שלי מחבר אותי עם כל שאר היצורים המאכלסים את העולם הזה של סלעים, אוויר, עשב, יערות ומים. הקוד הגנטי שלי קושר אותי לבלי הפרד עם כל הטבע. אני נכנס אל המכלול בנהר החיים ביכולת להגיב בעוד החיים נפרשים לפני עיניי הילדותיות. תחבושת המרפא הביתית שלי אולי לא תועיל לאנשים אחרים. אף על פי כן, על כל אחד מאיתנו לכתוב את סיפוריו, משום שכל אחד מאיתנו שואף להגיע למידה גדולה יותר של מודעות לאותנטיות של עצמו. אנו חבים חובה מוסרית למשפחתנו, לידידינו ולעצמנו, כמו גם לקהילה, לעשות מאמץ נחוש להפיק מן החיים את המרב. עלינו להריע לכל מאמץ לחקור את מצבו של האדם. גם אם כתיבתי אינה אלא ניסיון מגושם ללכת באותם נתיבים שאנשים אחרים סללו בבהירות, בדיוק, חדות וסגנון גדולים הרבה יותר, הרי זה מעשה של הגדרה עצמית לייחס לעצמך כל פילוסופיה שהיא. הפילוסופיה מייצגת אמנה חיה; זהו חיים של פעולה.”
קילרוי ג' אולדסטאר