אמנות

“האמנות היא הצורה האינטנסיבית ביותר של אינדיבידואליזם שהעולם הכיר.”

“אם אתה יודע את אמנות ההסתפקות בדברים פשוטים בשמחה, אז אתה יודע את אמנות השגת האושר המרבי במאמץ מינימלי!”

“כפי שאמר אריסטו, "מצוינות היא הרגל." הייתי אומר עוד שמצוינות נעשית קבועה באמצעות התחושה שבאה מיד לאחר שאדם השלים עבודה שהוא עצמו מוצא אותה מעוררת יראה ללא ספק. הוא רק רוצה להירגע עד שיהיה מוכן לחדש תחושה כזו שוב מההתחלה, משום שבעיניו כל השאר נעשה שולי לחלוטין.”

“אמנות: אין. תפקידה של האמנות הוא להחזיק את המראה בפני הטבע, ואין בו מראה גדול מספיק — ראו נקודה אחת.”

“האמנים היחידים שהכרתי שהיו נעימים באופן אישי הם אמנים גרועים. אמנים טובים קיימים רק במה שהם יוצרים, ולכן הם משעממים לחלוטין במי שהם. משורר גדול, משורר ממש גדול, הוא היצור הלא-פואטי ביותר. אבל משוררים נחותים מרתקים לחלוטין. ככל שהחרוזים שלהם גרועים יותר, כך הם נראים יותר ציוריים. העובדה שפשוט פרסמת ספר של סונטות ממוצעות עושה אדם בלתי ניתן להתעלמות. הוא חי את השירה שהוא לא מצליח לכתוב. האחרים כותבים את השירה שהם לא מעזים לממש.”

“אלוהים ואמנים אחרים הם תמיד מעט מעורפלים.....”

“כן, יש מוסר השכל נורא ב״דוריאן גריי״ — מוסר השכל שהסקרנים-למדי לא יוכלו למצוא בו, אך הוא יתגלה לכל שמוחותיהם בריאים. האם זו טעות אמנותית? אני חושש שכן. זו הטעות היחידה בספר.”

“חברים הם האמנים שמציירים שפתיים שמחות על פניך.”

“מתה זה אמנות. כמו כל דבר אחר, אני עושה אותה בצורה יוצאת דופן. אני עושה אותה כך שזה נראה כמו גיהנום. אני עושה אותה כך שזה נראה אמיתי. אולי תוכל לומר שאני קוראת לעניין.”

“התפקיד של האמנות, בפועל, הוא לעיתים קרובות להעלות בך תחושת אי-נוחות עמוקה. או לפחות להגיע לאותו מקום של אי-נוחות שברך כבר, ולהתחבר אליו.”

“אִם כָּל הָעוֹלָם הָאֶחָד אֶתְכּוֹן אֶרְאֶה עַל אֲדָמָה חֲרִישָׁה, עִם הָעָם חָפְשִׁי — אָז לָרֶגַע הָאֶחָד אֶאֱמֹר לִי: תּוֹךְ רֶגַע, אַךְ כֵּן יָפֶה אַתָּה.”

“מותו אמנות, כמו כל דבר אחר. אני עושה אותה בצורה יוצאת דופן. אני עושה אותה כך שזה נראה כמו גיהנום. אני עושה אותה כך שזה נראה אמיתי. אולי תוכל לומר שאני קוראת את הקריאה.”

“אומרים לנו שבתרגום אין דבר כזה שקילות. פעמים רבות המתרגם מגיע לצומת בדרך התרגום, שבה עליו לבחור בפרשנות של מילה. ובכל פעם שהם עושים אחת מן הבחירות האלה, הם מתרחקים עוד יותר מן האמת. אבל מה שלא אומרים לנו הוא שזה אינו פגם של התרגום; זהו פגם של השפה עצמה. ברגע שאנו מנסים להכניס את המציאות למילים, אנו מגבילים אותה. מילים אינן המציאות, הן הסיבה למציאות, ולכן המציאות תמיד גדולה יותר. סופרים אינם אלכימאים ההופכים מילים למהות הזהובה של החוויה האנושית. לא, הם יצרני זכוכית. הם יוצרים יצירת אמנות המאפשרת לנו לראות פנימה כדי לעזור לנו להבין. ואם הם באמת טובים, אנו יכולים לראות את השתקפויותינו שלנו מביטות בנו בחזרה.”

“המדע אינו רק מתאים לרוחניות – הוא מקור עמוק לרוחניות. כשאנו מבינים את מקומנו בחלל העצום של שנות אור, ובמהלך הדורות, כשאנו מרגישים את מורכבותה, יופייה והדקותה של החיים, אז תחושת העלייה, תחושת ההערצה והענווה יחדיו – זו בהחלט רוחנית. כך גם רגשותינו בפני אמנות גדולה או מוזיקה או ספרות, או מעשי גבורה עצמית ללא תנאי כגון אלה של מוהנדס גנדי או מרטין לותר קינג. הרעיון שהמדע והרוחניות אינן מתאימות זו לזו פוגע בשתי הצדדים.”

“זה היה מנגנון עלוב, מנגנון לא יעיל, חשבה, המנגנון האנושי לציור או להרגשה; הוא תמיד קרס ברגע המכריע; בגבורה, יש לכפות עליו להמשיך.”

“כי האמנות צעקה, אפילו כשמתחבאת איפשהו, אתה תמצא אותה!”

“כל האמנות היא בעת ובעונה אחת משטח וסמל. אלה שיורדים מתחת לפני השטח עושים זאת על אחריותם בלבד. אלה שקוראים את הסמל עושים זאת על אחריותם בלבד. הצופה, ולא החיים, הוא שאמנות באמת משקפת. ריבוי הדעות על יצירת אמנות מראה שהיצירה היא חדשה, מורכבת וחיונית.”

“בלי אמנות, הגסות של המציאות הייתה הופכת את העולם לבלתי נסבל.”

“אמנות גדולה היא בוזו של גבר גדול לאמנות קטנה.”

“ההשפעה הניתנת לנו על ידי אדם או על ידי יצירה (או על ידי פירוש של יצירה) של אופי בולט ואישי היא ייחודית לאותו אדם או יצירה. איתנו נושאים את המושגים של "יופי", "רוחב סגנון", "פאתוס" וכדומה, אותם אולי נוכל, במקרה של צרה, להרגיש כאילו מזהים באנמיות של פנים קונבנציונלית או בכישרון כזה, אך הרוח הביקורתית שלנו מתמודדת עם אתגר נלהב של צורה שבה אין לה שוויון אינטלקטואלי, בצורה שבה היא חייבת לשחרר את האלמנט הלא מוכר. היא שומעת צליל חריף, אינטונציה שאינה רגילה, שאיננה מעט שואלת, והיא שואלת את עצמה: "האם זה טוב? האם מה שאני מרגיש עכשיו הוא הערכה? האם זה מה שמכונה עושר בצבע, אצילות, כוח?" ומה שמשיבה לה שוב הוא קול חריף, טון שאינו רגיל, שאינו מעט שואל, ההשפעה הדספוטית, לח”