“כאשר הזרוע הלבנה מונחת על הברך היא משולש; עכשיו היא זקופה — עמוד; עכשיו מזרקה, נופלת. היא אינה נותנת שום אות, היא אינה קוראת לנו, היא אינה רואה אותנו. מאחוריה שואג הים. היא מעבר להישג ידנו. ואף על פי כן לשם אני מעזה. לשם אני הולכת כדי למלא את ריקנותי, למתוח את לילותיי ולמלא אותם עוד ועוד בחלומות. ולרגע, גם עכשיו, גם כאן, אני משיגה את מטרתי ואומרת: אל תשוטט עוד. הכול הוא ניסיון והעמדת פנים. הנה הסוף.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←