“אישה, היא עוררה את האימה הזאת; אישה, היא הייתה צריכה לדעת כיצד להתמודד עמה. היה זה לגנאי שלה במידה שאין לשערה, מבחינה מינית, לעמוד שם אילמת. אומרים — מה אומרים? — הו, מר רמזי! מר רמזי היקר! זה מה שהייתה אומרת מיד, ובצדק, אותה גברת זקנה וטובה ששרטטה, גברת בקוויט. אבל לא. הם עמדו שם, מבודדים משאר העולם. רחמיו העצמיים העצומים, תביעתו לאהדה, נשפכו והתפשטו בשלוליות לרגליה, וכל מה שעשתה, חוטאת עלובה שכמותה, היה להצמיד מעט את שולי שמלתה סביב קרסוליה, פן תירטב.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←