“(...) סר בוריס נלחם והרג את הפגאני; סר גאווין, את הטורקי; סר מיילס, את הפולני; סר אנדרו, את הפרנקי; סר ריצ'רד, את האוסטרי; סר ג'ורדן, את הצרפתי; וסר הרברט, את הספרדי. אבל מכל ההרג והמסעות, מכל השתייה והאהבים, מכל ההוצאות, הציד, הרכיבה והאכילה, מה נותר? גולגולת; אצבע. ואילו, אמר, בהפנותו אל דףו של סר תומאס בראון, שהיה פתוח על השולחן – ושוב עצר. ככישוף העולה מכל חלקי החדר, מן רוח הלילה ומאור הירח, התגלגלה המנגינה האלוהית של המילים הללו, אשר פן יאפילו על דף זה, נניח להן לשכב שם קבורות, לא מתות, אלא חנוטות, כה רענן צבען, כה שלם נשימתן – ואורלנדו, בהשוותו את ההישג ההוא להישגי אבותיו, קרא כי הם ומעשיהם היו עפר ואפר, אך האיש הזה ומילותיו היו בני אלמוות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←