“בדרך כלל, המהום העולה מפריז ביום הוא העיר המדברת; בלילה היא העיר נושמת; אך כאן היא העיר שרה. הקשב, אם כן, למקהלת מגדלי הפעמונים הזאת - המפוזרת על פני הכול, המהום של חצי מיליון נפשות - הקינה הנצחית של הנהר - האנחה האינסופית של הרוח - הרביעייה הרצינית והרחוקה של ארבעת היערות המוצבים על הגבעות, במרחק, כצינורות עוגב עצומים - המעמעמת לאור-חצי את כל מה שבצלצול המרכזי, שאחרת היה חד מדי או צורם מדי; ואז אמור אם אתה יודע על דבר כלשהו בעולם העשיר יותר, השמח יותר, הזהוב יותר, המסנוור יותר, מן המהומה הזאת של פעמונים וצלצולים - הכבשן הזה של המוזיקה - אלפי הקולות הברונזיים הללו, שכולם שרים יחד בחלילי אבן בני שלוש מאות רגל גובה, מן העיר הזאת שאינה אלא תזמורת אחת - מן הסימפוניה הזאת השואגת כסערה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←