“בפתאומיות חזר לזכרו אשתו, ובעודו, ככל הנראה, חושש שיסתבך בניסיון להבין כיצד יכול היה להיכנע לגירוי של שמחה בזמן כזה, הוא התמקד, בתנועה רגילה שלו בכל פעם שבעיה קשה עלתה על דעתו, בהנפת ידו על מצחו, מחיקת העיניים והמעיליות של מגבת העיניים שלו. אך לא יכול היה להתנחם על מותה של אשתו, אלא במשך השנים שנותרו לו לאחריה היה אומר לסביו: "זה מוזר, אני חושב על אשתי הרעיה תמיד, אך לא יכול אני לחשוב בה זמן רב.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←