“אני מרגיש חיים ומחשבה שלי מתרחשים בחדר שבו כל דבר הוא יצירה ושפה של חיים עמוקות שונות מאלה שלי, טעם מנוגד לשלי, שבו איני מוצא דבר מהחשיבה המודעת שלי, שבו דמיוני מתרגש מהרגשה של עצמי טובעים לעומק הלא-אני; אני שמח רק כשאני צועד—ברחוב גארה, בנמל, או בשוק הכנסייה—באחד מלונות הפרובינציה הללו, עם הקורידורים הארוכים והקרים שבו הרוח החיצונית מנצחת בהצלחה את מאמצי מערכת החימום, שבו מפת הגאוגרפיה המוקפדת של האזור עדיין מהווה את העיטור היחיד על הקירות, שבו כל רעש רק מגביר את השתיקה על ידי דחיקתה, שבו החדרים שומרים על ריח עתיק שבו האוויר הפתוח מגיע לטהר אותו, אך לא למחוק אותו, וריח זה נשאף מאתיים פעמים כדי להביאו לדמיוני, שממורמר ממנו, שמציב אותו כדגם כדי לנסות וליצור אותו עם כל החשיבה”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←