“סופר הנולד לבדידות מנסה להעביר מסר כמו כוכב רחוק שמשדר אותות. הוא אינו מלמד, אינו מצווה, אינו מספר. במקום זאת, הוא מנסה להקים יחס משמעותי, יחס של רגש, של התבוננות. אנחנו חיות לבדות. אנחנו מבלים את כל חיינו מנסים להיות פחות לבדים. ואחד מהשיטות העתיקות שלנו הוא לספר סיפור, ומבקשים מהאזין לומר ולהרגיש: "כן, כך זה, או לפחות כך אני חושב שזה. אתה לא לבד כמו שאתה חשבת." לסיים כתיבה היא צער לסופר, מוות קטן. הוא מטיל את המילה האחרונה ומכאן זה מסתיים. אבל זה לא מסתיים אמיתית. הסיפור ממשיך ומשאיר את הסופר מאחוריו, כי סיפור מעולם לא מסתיים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←