“לא קראתי שירה כי מטרתי הייתה לעבור את הספרות האנגלית בפרוזה, מ־א עד ז. אבל זה היה שונה. התחלתי לבכות. המשחק הלא מוכר והנהדר הפך את היום לנשימה. והדברים שהפך אותם לנשימה היו משפחה נכשלת נוספת — הראשונה לא הייתה באחריותי, אך כל ילד מאומץ מאשים את עצמו. הכישלון השני היה בוודאי באחריותי. הייתי מבולבלת בנושאי מין וזהות, ומתסכלת מהבעיות הפרקטיות המישיות של איפה לחיות, מה לאכול, ומה לעשות בבחינות הבגרות. לא היה לי מי שיעזור לי, אך ט. אס. אליוט עזר לי. כשאנשים אומרים שהשירה היא ניחוח, או בחירה, או עבור המעמד הבינוני החינוכי, או שלא צריך לקרוא אותה בבית הספר כי היא חסרת רלוונטיות, או כל דברים מוזרים וקטנים שנאמרים על השירה ותפקידה בחיינו, אני חושדת שהאנשים האומרים זאת חיו חיים קלים. חיים קשים צר”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←