“אכילת המילים והשמיעה שלהן גועשות בבטן היא הדרך שבה לומדת הסופרת את החומצה והבסיס של השפה. זה תהליך בו בו זמנית גופני ומנטלי. על הסופרת לשמוע את השפה עד שתתפתח לה תוניה מושלמת, אך גם להרגיש אותה, לדעת את הזיעה וההשתקעות שלה. הסופרת מגלה שהמילים הן גופניות, ובשעה שהיא יכולה לאכול אותן, ללבוש אותן ולעבור בהן כמו מנהרות, היא מגלה שהפרדה הנטענת בין מילה ומשמעות, בין הסופרת למילה, היא תאורטית בלבד.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←