“כן; הוא עשה זאת. היא הייתה בכרכרה, והרגישה שהוא הציב אותה שם, שרצונו וידיו עשו זאת, שהיא חבה זאת לתפיסתו את עייפותה, ולנחישותו להעניק לה מנוחה. היא הושפעה מאוד מן המבט על יחסו כלפיה, שכל הדברים הללו עשו אותו גלוי. הנסיבה הקטנה הזאת נראתה כהשלמת כל מה שקדם לה. היא הבינה אותו. הוא לא יכול היה לסלוח לה, אך הוא לא יכול היה להיות חסר רגש. אף שגינה אותה על העבר, וראה אותו בטינה עזה ולא צודקת, אף שהיה אדיש לה לחלוטין, ואף שנקשר לאחרת, עדיין לא יכול היה לראותה סובלת מבלי לרצות להקל עליה. זה היה שריד של רגש מן העבר; זה היה דחף של ידידות טהורה, אף כי לא מוצהרת; זה היה הוכחה ללבו החם והאהוב שלו, שאותו לא יכלה להתבונן בו בלי רגשות מעורבים כל כך של עונג וכאב, עד שלא ידעה איזה מהם גובר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←