“אני חושב על הקיום האנושי כעל בית בן שתי קומות. בקומה הראשונה אנשים מתאספים כדי לאכול את ארוחותיהם, לצפות בטלוויזיה ולדבר. הקומה השנייה מכילה חדרים פרטיים, חדרי שינה, שבהם אנשים הולכים לקרוא ספרים, להאזין למוזיקה לבדם, וכדומה. ואז יש מרתף; זהו מקום מיוחד, ויש בו מספר דברים מאוחסנים. איננו משתמשים בחדר הזה הרבה בחיי היומיום שלנו, אבל לפעמים אנחנו נכנסים, מסתובבים שם במעורפל. ואז, המחשבה שלי היא שמתחת לחדר המרתף הזה יש עוד חדר מרתף. לזה יש דלת מיוחדת מאוד, שקשה מאוד להבין, ובדרך כלל אי אפשר להיכנס לשם — יש אנשים שמעולם לא נכנסים לשם כלל. . . . אתה נכנס, משוטט בחשכה, וחווה שם דברים שלא היית רואה בחלקים הרגילים של הבית. אתה מתחבר שם לעבר שלך, כי נכנסת אל תוך נשמתך שלך. אבל אז אתה חוזר. אם תישאר שם זמן רב, לעולם לא תוכל לחזור אל המציאות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←