“כי נראה לי לעיתים כאלה שאיני מסוגל להתחיל חיים באמת, כי נראה לי שאיבדתי כל מגע, כל אינסטינקט לאמיתי, לאמיתי; כי בסופו של דבר קללתי את עצמי; כי לאחר הלילות הפנטסטיים שלי יש לי רגעים של שוברות שוברת, שמם מאיים! בינתיים, שומעים את הרעש וההתלהבות של ההמון בסערה החיים סביבך; שומעים, רואים, אנשים חיים באמת; רואים שהחיים עבורם אינם אסורים, שהחיים שלהם אינם נמלטים כמו חלום, כמו חזיון; שהחיים שלהם מתחדשים תמיד, תמיד צעירים, ואין שעה אחת מהם דומה לשנייה; בעוד שהדמיון כה רוחני, חד-צורני, עד כדי פשוטנות, נבהל בקלות, עבד של צללים, של הרעיון, עבד הענן הראשון שמכסה את השמש... מרגישים שהדמיון הבלתי-נעלם הזה מתעייף בסופו של דבר, מתעייף מהשימוש המתמיד בו, כי גדלים לבגרות”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←