“אני כותב שירה, דואג, מחייך, צוחק, ישן, ממשיך לזמן מה, בדיוק כמו רובנו, בדיוק כמו כולנו; לפעמים אני רוצה לחבק את כל האנושות עלי אדמות ולומר, לעזאזל כל זה שהם הביאו עלינו, אנחנו אמיצים וטובים אף על פי שאנחנו אנוכיים והורגים זה את זה והורגים את עצמנו, אנחנו האנשים שנולדו להרוג ולמות ולבכות בחדרים אפלים ולאהוב בחדרים אפלים, ולחכות, ולחכות ולחכות ולחכות. אנחנו האנשים. אנחנו לא יותר מכלום.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←