“אני כותב שירה, דואג, מחייך, צוחק, ישן, ממשיך עוד זמן מה, בדיוק כמו רובנו, בדיוק כמו כולנו; לפעמים אני רוצה לחבק את כל האנושות על פני האדמה ולומר, לעזאזל עם כל זה שהם הביאו עלינו, אנחנו אמיצים וטובים אף על פי שאנחנו אנוכיים והורגים זה את זה והורגים את עצמנו, אנחנו האנשים שנולדו להרוג ולמות ולבכות בחדרים אפלים ולאהוב בחדרים אפלים, ולחכות, ולחכות ולחכות ולחכות. אנחנו האנשים. אנחנו לא יותר מזה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←