“אני מעריצה את וילקי קולינס,” קראה טסה. “או—ארמדייל! והאישה בלבן… אתה צוחק עליי?” “לא עלייך,” אמר ויל, מחייך, “יותר בגללך. מעולם לא ראיתי מישהו מתלהב כל כך מספרים. היית חושב שהם יהלומים.” “ובכן, הם כאלה, לא? אין משהו שאתה אוהב ככה? ואל תגיד ‘ספאטים’ או ‘טניס דשא’ או משהו טיפשי.” “אלוהים אדירים,” אמר באימה מעושה, “כאילו היא כבר מכירה אותי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←