חקלאים

“האדמה סביב אנך-מורפורק פורייה, ורובה הגדול מוקדש לשדות הכרוב שמסייעים להעניק לעיר את ריחה המיוחד. האור האפור שלפני עלות השחר נפרש מעל המרחב הכחול-ירקרק, וסביב זוג חקלאים שהחלו מוקדם את קציר התרד. הם הרימו מבט, לא אל קול, אלא אל נקודת דממה נעה, במקום שבו היה אמור להיות קול. זה היה גבר ואישה ומשהו כמו גבר במידה חמש במעיל פרווה במידה שתים-עשרה, כולם במרכבה שהבהבה תוך כדי תנועה. היא דהרה לאורך הדרך לעבר הולי ווד ועד מהרה נעלמה מן העין. דקה או שתיים אחר כך באה בעקבותיה כיסא גלגלים. הציר שלו להט מלובן. הוא היה מלא אנשים שצעקו זה על זה. אחד מהם סובב ידית על קופסה. הוא היה עמוס כל כך עד שקוסמים נפלו ממנו מדי פעם ורצו אחריו, צועקים, עד שניתנה להם הזדמנות לקפוץ שוב ולחזור לצעוק. מי שניסה להנהיג אותו לא הצליח, והוא התנדנד מצד לצד על פני הדרך ולבסוף התעופף ממנה לגמרי ודרך דופן של אסם. אחד החקלאים נתן מרפק בשני. "ראיתי את זה בקליקים," הוא אמר. "זה תמיד אותו דבר. הם מתרסקים לתוך אסם ותמיד יוצאים מהצד השני מכוסים תרנגולות צווחות." בן לווייתו נשען מהורהר על המעדר שלו. "זה באמת יהיה מחזה ששווה לראות," הוא אמר. "בטח שכן." "כי כל מה שיש שם, בחור, זה עשרים טון כרוב." נשמעה חבטה, והכיסא פרץ מן האסם במטר של תרנגולות ודהר בטירוף לעבר הדרך. החקלאים הביטו זה בזה. "ובכן, תכה בי," אמר אחד מהם.”

“חקלאים מוכי בצורת מתפללים לגשם, בתקווה מפורשת שהיקום או בעליו ישמעו את המילים וישעו את חוקי המטאורולוגיה לטובתם. אחדים, כמובן, אכן מאמינים בדיוק בכך, ולפי כל מה שמישהו יכול להוכיח ייתכן שהם צודקים.”

“החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לפוליטיקאים אלא לפוליטיקאים למען שינוי גדול וחיובי. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק למורים אלא למורים למען השפעה גדולה ושינוי חיים. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לעורכי דין אלא לעורכי דין למען שינוי. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לרופאים אלא לרופאים שיביאו חיוך על פנינו. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לחקלאים אלא לחקלאים למען שינוי. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לחוקרים אלא לחוקרים שיפתרו את מצוקות החברה. החברה שלנו כיום אינה זקוקה רק לאיש העסקים אלא לאיש העסקים למען שינוי חברתי גדול. החיים הם הכול על שינוי, ואנחנו או משתנים אל הזירה הגרועה ביותר של החיים או אל זירת החיים הטובה ביותר. הבה נחשוב על שינוי גדול וחיובי”

“בסוף המאה ה-19 הייתה ארגון איגודים מרכזי, אבירי העבודה, וגם תנועה פופוליסטית רדיקלית שהתבססה על חקלאים. קשה להאמין, אבל היא הייתה מבוססת בטקסס, והיא הייתה רדיקלית למדי. הם רצו בנקים משלהם, קואופרטיבים משלהם, ושליטה משלהם על המכירות והמסחר.”

“חקלאי האורז האיטיים הם יעילים למדי, אבל הם אינם יכולים להתחרות באגריביזנס האמריקאי, הנשען על סבסוד ממשלתי עצום, בזכות התלהבותו של רונלד רייגן מן השוק החופשי.”

“מי שאינו מעריך את החקלאות, יעריך אותה באמת כאשר המזון יהפוך לנדיר!”

“אני בא מדורות של חקלאים.”

“חקלאי הוא קוסם שמפיק כסף מהבוץ.”

“העניים שאין להם רכוש, חברים או כוח לעבוד, מקבלים מקלט בבתי חקלאים טובים, אליהם משלמים סכום קבוע מדי שנה. לאלו שיכולים לעזור לעצמם במעט או שיש להם ידידים המספקים להם סיוע חלקי, אף אם לא מספיק לתמיכה מלאה, ניתנים סיועי תוספת המאפשרים להם לחיות בנוחות בבתיהם או בבתי ידידיהם. נודדים ללא רכוש נראה או מקצוע, מוחזקים בתאי עבודה, שם הם לבושים היטב, מקבלים מזון, מגורים ומתחייבים לעבוד.”

“ראיתי במו עיניי שלמדע החקלאי יש פוטנציאל עצום להגדיל את היבולים של חקלאים קטנים ולהוציא אותם מרעב ומעוני”

“חידושים שמונחים בידי חקלאים זעירים, מותאמים לנסיבות המקומיות, וברי-קיימא לכלכלה ולסביבה יהיו הכרחיים כדי להבטיח ביטחון תזונתי בעתיד.”

“בספרו 'פוליטיקה', שנחשב לבסיס חקר המערכות המדיניות, אריסטו עסק בעיקר באתונה. הוא בחן מגוון שיטות משטר – אוליגרכיה, מלוכה – ולא חיבב אף אחת מהן במיוחד. הוא טען שדמוקרטיה היא כנראה השיטה הטובה ביותר, אבל יש לה בעיות, והוא היה מוטרד מהן. בעיה אחת שהטרידה אותו רלוונטית להפליא גם לימינו: הוא הצביע על כך שאם בדמוקרטיה יש זכות בחירה לכולם – כלומר, לבני חורין (לא עבדים ולא נשים) – הרי שהעניים יהיו רוב, והם ישתמשו בכוחם כדי לקחת את רכוש העשירים. זה לא הוגן, ולכן צריך למנוע את זה. ג'יימס מדיסון טען דבר דומה, כשבסיס ההשוואה שלו היה אנגליה. הוא אמר שאם לבני חורין תהיה דמוקרטיה, חקלאים עניים יתעקשו לקחת רכוש מהעשירים, כלומר יבצעו מה שבימינו נקרא רפורמה קרקעית – וזה בלתי מקובל. אריסטו ומדיסון ניצבו בפני אותה בעיה אך הגיעו למסקנות הפוכות. אריסטו הציע לצמצם את אי-השוויון כדי שהעניים לא ירצו לקחת את רכוש העשירים, והוא אפילו הציע חזון לעיר שתפעיל מה שאנחנו קוראים היום 'מדינת רווחה', ארוחות משותפות ומערכות תמיכה. מדיסון בחר בדרך ההפוכה: צריך לצמצם את הדמוקרטיה כדי שהעניים לא יוכלו להתאגד ולעשות זאת. אם מסתכלים על עיצוב המערכת החוקתית האמריקאית, היא הלכה לפי הגישה של מדיסון. המערכת הזו ריכזה כוח בידי הסנאט, בעוד הרשות המבצעת הייתה אז בעיקר אדמיניסטרטיבית. הסנאט היה מורכב מ'עשירי האומה', אנשים עם זיקה לבעלי רכוש וזכויותיהם – שם היה צריך להיות הכוח. הסנאט, חשוב לזכור, לא נבחר בבחירות ישירות, אלא על ידי מחוקקים שהיו נתונים לשליטת העשירים והחזקים. לבית הנבחרים, שהיה קרוב יותר לאוכלוסייה, היה הרבה פחות כוח. היו שם מגוון מנגנונים שנועדו להגביל את השתתפות הציבור – הגבלות הצבעה ורכוש. הרעיון היה למנוע את האיום של הדמוקרטיה, וזה יעד שנמשך עד היום, בדרכים שונות אמנם, אבל עם אותה מטרה בדיוק.”

“אם החקלאי עשיר, אז גם האומה עשירה.”

“לחקלאי, אדמה אינה פסולת, היא עושר”

“עדיין יש אלפי אנשים שמתים מדי שנה בלאוס, בעיקר ילדים וחקלאים, מפצצות שלא התפוצצו נגד אדם, שארצות הברית פשוט רוויה בהן חלק גדול מן הארץ, במיוחד במישור הכדים. למעשה יש צוות הנדסה בריטי שמנסה להסיר כמה מן הדברים האלה, שהם הרבה יותר גרועים ממוקשים.”

“אם חקלאים אפריקאים יכולים להשתמש בזרעים משופרים ובשיטות טובות יותר כדי לגדל יותר יבולים ולהביא אותם לשוק, אז מיליוני משפחות יכולות להבטיח לעצמן פרנסה טובה יותר וחיים טובים יותר.”