“אלוהים שהיה יכול לברוא ילדים טובים באותה קלות שבה ברא רעים, ואף על פי כן העדיף לברוא רעים; שהיה יכול להפוך כל אחד מהם למאושר, ואף על פי כן לא הפך ולו אחד למאושר; שגרם להם להוקיר את חייהם המרים, ואף על פי כן קיצר אותם בקמצנות; שנתן למלאכיו אושר נצחי שלא בזכות, ואף על פי כן דרש מילדיו האחרים לזכות בו; שנתן למלאכיו חיים נטולי כאב, ואף קילל את ילדיו האחרים בייסורי נשיכה ובמחלות של הנפש והגוף; שפוער את פיו על צדק, והמציא את הגיהינום--פוער את פיו על רחמים, והמציא את הגיהינום--פוער את פיו על כללי הזהב ועל סליחה שבעים ושבע פעמים, והמציא את הגיהינום; שפוער את פיו על מוסר כלפי אנשים אחרים, ואין לו מוסר משלו; שמקמט את מצחו לנוכח פשעים, ואף על פי כן מבצע את כולם; שברא את האדם בלי הזמנה, ואז מנסה להעביר את האחריות למעשיו של האדם אל האדם עצמו, במקום להניח אותה בכבוד במקום שבו היא שייכת, עליו עצמו; ולבסוף, בעילגות אלוהית לגמרי, מזמין את עבדו המסכן והנרדף לעבוד אותו!”