מרגרט אטווד

“אני גרועה בבחירת גיבורים.”

“יש יותר מסוג אחד של חירות, אמרה דודה לידיה. חירות ל- וחירות מ-. בימי האנרכיה, זו הייתה חירות ל-. עכשיו נותנים לכם חירות מ-. אל תזלזלו בה.”

“למה אנחנו רוצים שאנשים אחרים יאהבו אותנו, גם אם לא באמת אכפת לנו מהם כל כך?”

“אני מאמינה בבחירות הגיוניות, כל כך שונות מרבות משלי. וגם בשמות הגיוניים לילדים.”

“אני יודעת למה אין זכוכית, לפני התמונה בצבעי מים של אירוסים כחולים, ולמה החלון נפתח רק חלקית ולמה הזכוכית שבו חסינת התנפצות. הם לא מפחדים שנברח. לא נגיע רחוק. אלה הבריחות האחרות, אלה שאפשר לפתוח בתוכך, אם יש לך קצה חד.”

“מעולם לא קניתי שום סוג של אפיון נוקשה וחד-משמעי של זה-בתיבה/ההיא-בתיבה. אנשים הם יחידים. כן, אפשר לצפות מהם להיות בדרך מסוימת. אבל זה לא אומר שהם יהיו כאלה.”

“דבר מוזר הוא ציד מזכרות: עכשיו נעשה אז, גם בעודו עדיין עכשיו.”

“לא נהגתי בסלקטיביות בקריאה שלי, וגם עכשיו אני לא. אז קראתי בעיקר כדי להתבדר, כפי שאני עושה גם עכשיו. ואני לא אומרת זאת בהתנצלות: אני מרגישה שאם מסירים מן הקריאה את התגובה הראשונית מהבטן — העונג או ההתרגשות או פשוט ההנאה שבשמיעת סיפור — ומנסים להתרכז קודם במשמעות או בצורה של ה"מסר", אפשר באותה מידה לוותר, זה דומה מדי לעבודה בלי שום משחק.”

“ספרות ספקולטיבית מקיפה את מה שאנחנו באמת יכולים לעשות. מדע בדיוני הוא מה שסביר להניח שלא נראה.”

“אבל האני החולם שלי מסרב להתנחם. הוא ממשיך לנדוד, חסר כיוון, חסר בית, בודד. אי אפשר לשכנע אותו בבטיחותו באמצעות שום ראיה הנלקחת מחיי הערות שלי.”

“באופן כללי, דתות צריכות לגלות מחדש את שורשיהן. בהינדואיזם ובקוראן, בעלי חיים מתוארים כשווים. אם אתה נכנס לקתדרלה ומביט בקישוטים של הנצרות הקדומה, יש שם גפנים, בעלי חיים, יצורים וציפורים המשגשגים על פני עבודת האבן כולה.”

“אבל נראה שבסופו של דבר היא רצתה ילדים, כי כשאמרו לה שעיקרו אותה בטעות היא יכלה לחוש את כל האור דולף ממנה.”

“גדלתי בתור הזהב של פלאש גורדון ושל המדע הבדיוני.”

“הרחיבו את עולמכם. (סיפורים על קוסמים ולחשים) עוסקים לעיתים קרובות מאוד ביחסי כוח...”

“אפשר לחשוב בבהירות רק כשאתה לבוש”

“כמובן, אמרה אוריקס, להיות בעל ערך כספי לא היה תחליף לאהבה. כל ילד צריך אהבה, כל אדם צריך אותה. ... אבל אהבה הייתה לא יציבה, היא באה ואז הלכה, ולכן היה טוב להיות בעל ערך כספי, כי אז לפחות מי שרצה להרוויח ממך היה דואג שתהיה מוזן די הצורך ושלא תיפגע יותר מדי. גם היו רבים שלא הייתה להם לא אהבה ולא ערך כספי, ולהיות בעל אחד מן הדברים האלה היה טוב יותר מאשר לא להיות בעל שום דבר.”

“נולדתי בבית החולים הכללי של אוטווה מיד אחרי משחק הפוטבול של גביע גריי ב-1939. שישה חודשים אחר כך, הוכנסתי לתרמיל ונלקחתי אל השיחים של קוויבק. גדלתי בתוך השיחים ומחוצה להם, בתוך אוטווה ומחוצה לה, בסולט סנט מארי ובטורונטו.”

“יש משהו עוצמתי בלחישת קללות על אלו שנמצאים בשלטון. יש בזה משהו מענג, משהו שובב, סודי, אסור, מרגש. זה כמו כישוף מסוג כלשהו. זה מוציא להם את האוויר, מוריד אותם למכנה המשותף שבו אפשר להתמודד איתם.”

“המטרה במאבק נגד גזענות ברורה מאוד; יש לך סיבות לכך שאתה מתנגד לה. אבל כשאתה כותב רומן, אתה לא רוצה שהקורא יצא ממנו כשהוא מצביע כן או לא על איזו שאלה. החיים מורכבים יותר מזה.”

“בהתחלה אכן האמנתי שרציתי רק צדק. חשבתי שלבי טהור. אנחנו אכן אוהבים להחזיק בדעות כה טובות על מניעינו כשאנו עומדים לעשות משהו מזיק, למישהו אחר. אבל כפי שגם מר ארסקין ציין, ארוס עם קשתו וחיציו אינו האל העיוור היחיד. יוסטיטיה היא האחרת. אלים עיוורים מגושמים עם כלי נשק חדים: יוסטיטיה נושאת חרב, שבצירוף כיסוי העיניים שלה, היא מתכון די טוב לחתוך את עצמך.”