הנרי דייוויד תורו

“אנו זקוקים לטוניק של הפרא... בשעה שאנו להוטים לחקור וללמוד את כל הדברים, אנו זקוקים לכך שכל הדברים יהיו מסתוריים ובלתי ניתנים לחקירה, שהיבשה והים יהיו פראיים עד אין קץ, בלתי מסוקרים ובלתי נתפסים על ידינו משום שהם בלתי נתפסים. לעולם לא יהיה לנו די מן הטבע.”

“אני מצטער לחשוב שאינך זוכה לביקורתו היעילה ביותר של אדם אלא לאחר שאתה מעורר אותו. אמת חמורה מתבטאת במידת מרירות מסוימת.”

“במקום שיש מצפה כוכבים וטלסקופ, אנו מצפים שכל עיניים יראו עולמות חדשים מיד.”

“לא רק שעלינו להיות טובים, אלא עלינו גם להיות טובים למשהו.”

“מה שנקרא גאונות הוא השפע של חיים ובריאות.”

“אני איני מכיר עובדה מעודדת יותר מן היכולת הבלתי ניתנת לערעור של האדם לרומם את חייו באמצעות מאמץ מודע”

“יש לקרוא משפט כאילו מחברו, אילו אחז במחרשה במקום בעט, היה יכול לחרוש תלם עמוק וישר עד הסוף”

“האמת תמיד בהרמוניה עם עצמה, ואינה עוסקת בעיקר בגילוי הצדק שעשוי לדור בכפיפה אחת עם מעשה עוול.”

“כל יום או יומיים הייתי מטייל אל הכפר כדי לשמוע מעט מן הרכילות המתנהלת שם בלי הרף, העוברת מפה לאוזן או מעיתון לעיתון, ואשר, כשהיא נלקחת במנות הומאופתיות, הייתה באמת מרעננת בדרכה כשם רשרוש העלים וציוץ הצפרדעים.”

“יום אחד, כשיצאתי אל ערימת העצים שלי, או ליתר דיוק אל ערימת הגזעים הכרותים שלי, הבחנתי בשתי נמלים גדולות, האחת אדומה, האחרת גדולה הרבה יותר, כמעט באורך חצי אינץ', ושחורה, כשהן נאבקות זו בזו בעוז. משהשיגו אחיזה זו בזו, לא הרפו עוד לעולם, אלא התגוששו והתפתלו והתגלגלו בלי הרף על השבבים. בהביטי הלאה הופתעתי לגלות שהשבבים מכוסים לוחמים כאלה, עד שלא היה זה דואלום, אלא בלום, מלחמה בין שני גזעי נמלים; האדומות תמיד מול השחורות, ולעיתים קרובות שתיים אדומות מול שחורה אחת. לגיונות המירמידונים הללו כיסו את כל הגבעות והעמקים בחצר העצים שלי, והקרקע כבר הייתה זרועה מתים וגוססים, אדומים ושחורים כאחד. זה היה הקרב היחיד שראיתי מימי, שדה הקרב היחיד שעליו דרכתי בעוד הקרב משתולל; מלחמת אחים; הרפובליקנים האדומים מזה והאימפריאליסטים השחורים מזה. מכל עבר היו נתונים בקרב עד מוות, אך בלי כל רעש שיכולתי לשמוע, וחיילים בני אדם מעולם לא לחמו בנחישות כזאת.”

“איש מעולם לא הלך בעקבות גאוניותו עד שהטעתה אותו. אף כי התוצאה הייתה חולשה גופנית, ייתכן שאיש אינו יכול לומר כי היו לתוצאות הללו סיבות להתחרט עליהן, שכן אלה היו חיים בהתאם לעקרונות נעלים יותר. אם היום והלילה הם כאלה שאתה מקבל את פניהם בשמחה, ואם החיים מפיצים ניחוח כפרחים וכצמחי תבלין ריחניים, והם גמישים יותר, כוכביים יותר, בני אלמוות יותר,—זהו הצלחתך. כל הטבע מברך אותך, ויש לך סיבה לברך את עצמך לרגע. הרווחים והערכים הגדולים ביותר הם הרחוקים ביותר מהערכה. אנו מגיעים בקלות לפקפק אם הם קיימים. עד מהרה אנו שוכחים אותם. הם המציאות העליונה... היבול האמיתי של חיי היומיום שלי הוא משהו חמקמק ובלתי ניתן לתיאור, כשם שגווני הבוקר או הערב. זהו מעט אבק כוכבים שנלכד, קטע מן הקשת שאחזתי בו.”

“השאלה אינה במה אתה מביט, אלא במה אתה רואה.”

“כאשר אנו לא ממהרים וחכמים, אנו תופסים שרק דברים גדולים וראויים הם בעלי קיום קבוע ומוחלט כלשהו, ושפחדים קטנים ותענוגות קטנים אינם אלא צל של המציאות.”

“הטבע מותאם לחולשתנו כשם שהוא מותאם לכוחנו”

“עושר הוא היכולת לחוות את החיים במלואם”

“הנואם נכנע להשראתו של אירוע חולף, ומדבר אל ההמון שלפניו, אל אלה שיכולים לשמוע אותו; אך הכותב, שחייו המאוזנים יותר הם קהל ההשראה של הנואם, מדבר אל שכלו ולבו של המין האנושי, אל כל מי שבכל תקופה יכול להבין אותו.”

“יש לי הרגל של קשב עד כדי כך מופרז, שחושיי אינם זוכים למנוחה — אלא סובלים ממאמץ מתמיד.”

“כל דור צוחק על האופנות הישנות, אך הולך אחר החדשות בדבקות דתית”

“הפק את המרב מחרטותיך; לעולם אל תחניק את צערך, אלא טפל בו וטפח אותו עד שיגיע להיות לו עניין נפרד ושלם. להתחרט לעומק פירושו לחיות מחדש.”

“אלוהים שולט כאשר אנו נוקטים השקפה ליברלית, כאשר מוצגת לפנינו השקפה ליברלית”