דין קונץ

“במשך זמן רב הדברים היו כל כך רעים. רעים מאוד. חשוכים גם כשיש אור. הדבר היחיד שהחזיק את החושך במרחק היה הדבר המבריק לנצח שהיה הסוד שלה... זו מילה... המילה תלויה על שרשרת כסף. המילה היא תקווה.”

“עצרתי בבית הקברות של סנט ברנדט, אחד המקומות האהובים עליי... גזעיהם של שישה אלוני ענק מזדקרים כעמודים התומכים בתקרה שנוצרה מן הכתרים המשתלבים שלהם. במרחב השקט שמתחת, פרוש מעבר דמוי אלה שבכל ספרייה. המצבות דומות לשורות של ספרים הנושאים את שמותיהם של אלה ששמותיהם נמחקו מדפי החיים; שנשכחו במקום אחר אך כאן זוכרים אותם.”

“בהגנה עצמית ובהגנת החפים מפשע, פחדנות היא החטא היחיד.”

“זכור את שורשי האלימות: תאווה, קנאה, כעס, חמדנות ונקמה... השורש הראשי... המניע האולטימטיבי והאמיתי ביותר של הרוצח... הוא השנאה לאמת... השנאה לאמת היא מידות רעות. ממנה באים גאווה והתלהבות מן הסדר.”

“אני באמת מאמין שלכל אחד יש כישרון, יכולת או מיומנות שהוא יכול לרתום כדי לפרנס את עצמו ולהצליח בחיים.”

“בכל מקרה, בשנים ההן הייתי מאושר, כשבמידה זו או אחרת תמיד הייתי מאושר. היער לא היה בעיניי שממה, אלא שימש לי במקום זאת כגן הפרטי שלי, מנחם חרף עצמתו, ומסתורי בלי קץ. ככל שמקום נעשה מוכר יותר, כך הוא נעשה גם מסתורי יותר, אם אתה קשוב לאמת של הדברים. מצאתי שזה כך כל חיי.”

“גם אם יש רגעים במהלך היום שבהם הכול נראה רגיל ושכל פעולה שלך ושל הסובבים אותך נראית חסרת ייחוד, מראית העין של השגרה היא אשליה, וממש מתחת לפני השטח השלוים, העולם גועש.”

“יש פשוט משהו מטריד בללמוד את ההשתקפות שלך. זו לא שאלה של חוסר שביעות רצון מהפנים שלך או של מבוכה בשל הבלך. אולי זה מפני שכאשר אתה מביט לתוך עיניך שלך, אינך רואה את מה שהיית רוצה לראות — או מציץ במשהו שהיית רוצה שלא יהיה שם.”

“בעידן הזה, השקרים היו חומר הסיכה האוניברסלי של התרבות. אהבת האמת והמחויבות אליה כמעט שלא זכו לתגמול ולעיתים קרובות נענשו.”

“האבל יכול להרוס אותך — או למקד אותך. אתה יכול להחליט שמערכת יחסים הייתה לשווא אם היא נאלצה להסתיים במוות, ואתה לבדו. או שאתה יכול להבין שלכל רגע בה היה יותר משמעות מכפי שהעזת להכיר בו אז, כל כך הרבה משמעות עד שזה הפחיד אותך, ולכן פשוט חיית, פשוט קיבלת כמובן מאליו את האהבה והצחוק של כל יום, ולא הרשת לעצמך להתבונן בקדושתה. אבל כשהכול נגמר ואתה לבד, אתה מתחיל לראות שזה לא היה רק סרט וארוחת ערב משותפת, לא רק צפייה בשקיעות יחד, לא רק קרצוף רצפה או שטיפת כלים יחד או דאגה לחשבון חשמל גבוה. זה היה הכול, זה היה הסיבה לחיים, כל אירוע ורגע יקר שבהם. התשובה לתעלומת הקיום היא האהבה שחלקתם, לעיתים באופן כה לא מושלם, וכאשר האובדן מעיר אותך אל יופייה העמוק יותר, אל קדושתה, אינך מצליח לקום מן הברכיים זמן רב; לא כובד האובדן כופה אותך על ברכיך, אלא התודה על מה שקדם לאובדן. והכאב תמיד שם, אבל יום אחד לא הריקנות, כי לטפח את הריקנות, למצוא בה נחמה, פירושו לזלזל במתנת החיים.”

“...מה שהופך את האנושות ליפה הוא הרצון החופשי שלנו, הייחודיות שלנו, השאיפה האינסופית שלנו חרף חוסר שלמותנו.לאור הירחפרק 27 עמוד 214”

“...ביקום אינסופי, כל דבר שניתן לדמיין עשוי להתקיים אי־שם.”

“כל הבעה של ידידות רצויה טומנת בחובה פוטנציאל לנשיכה. כל חיוך חושף את השיניים.”

“אולי קסם ואהבה, יחד, יכולים להשיג את מה שקסם לבדו אינו יכול.”

“האמת תמיד מוזרה יותר מן הבדיון. אנו מעצבים בדיון כך שיתאים לתחושתנו כיצד הדברים אמורים להיות, אבל את האמת אי אפשר לעצב. האמת פשוט קיימת, ולאמת יש דרך להדהים אותנו עד שנכרע על ברכינו. היא מזכירה לנו שהיקום אינו קיים כדי למלא את ציפיותינו. משום שאנו יצורים בלתי מושלמים, העיוורים במו ידינו לאמת של מורכבותו המדהימה של העולם, אנו מגלחים את המציאות לכדי תיאוריות ואידאולוגיות דקיקות כעין נייר, שאותן אנו יכולים לתפוס בקלות — ואנו קוראים להן אמיתות. אבל את האמת של ים בכל עצמתו אי אפשר לגלם בחלוק נחל אחד שנשטף בגלים.”

“...אשמה ראויה רק כאשר המאמץ להתנגד לרוע לעולם אינו נעשה.”

“אני חושד שהיא מוכרחה לדבר בלי רגש, אחרת תאבד לחלוטין את השליטה העצמית הנדרשת כדי לדבר איתי בכלל.”

“או ששערי הגיהינום נפתחו, או שטום איבד את דעתו; שכן לא ייתכן דבר דומה ליישות הזאת מחוץ לתחומיהם של הארורים, אלא בפנטזיות הקדחתניות של פסיכופת פרנואיד משתולל”

“הייתי כמו מחשבה החומקת דרך הסדקים...”

“אם אתה מתכוון לשמור את המוזיקה שבתוכך, יונה, אתה חייב לנגן קצת בכל יום, רק לשם ההנאה. אחרת תאבד את חדוותה, ואם תאבד את החדווה, לא תישמע טוב לאלה שמכירים פסנתר — או לעצמך.”