דדה בגוואן

“אפשר לכבוש את המוח אם שומרים אותו נפרד מן הדברים שמושכים אותו.”

“לומר, "אני לא אסכים (לא אקבל)" זו אגואיזם גדול!”

“המתנה למישהו היא סיבה לחיים רעים מאוד בהמשך. כשהחשמל נעלם ואתה מחכה לו, זה נחשב ארתדהיאן (הרהור אבל). עשרים שנות מאמץ נשטפות בהמתנה של חצי שעה. במצבים כאלה, פשוט צריך לעשות התאמה.”

“לאכול, לשתות, לקום, להתעורר וכו׳ הם כולם דת (דהרמה) של הגוף. האדם לא נכנס אפילו לשנייה אחת אל דת העצמי שלו (אטמה דהרמה). אילו היה עושה זאת, לעולם לא היה עוזב את אלוהים.”

“המוח והצ'יט מתפרקים, והעולם האמין שהם "טעינה". לכן הם מנסים להשקיט את המוח ואת הצ'יט, אבל זה לא אפשרי.”

“יש רק דרך אחת להיות מאושר בחיים העולמיים האלה. ותר על ה״שלי״ שלך ולך לעזור לאנשים.”

“השכל מנציח את החיים העולמיים.”

“היקשרות אשלייתית (מוהה) היא אכן מה שימשיך לנשוך אותך עד לרגע פטירתך!”

“מי שמדבר באופן שלילי ‘לחלוטין’ יוצר חסימות קארמיות (אנטריי), ו‘חיובי’ אינו יוצר שום חסימה (אנטריי).”

“להפוך למנהיג בזכות קארמת המעלות של האדם אינו עניין גדול. אדם צריך להפוך למנהיג בזכות מעלותיו [תכונותיו המולדות].”

“זה לא מתאים לי — לומר זאת הרי זו ממש שיגעון, אין זה אלא אגואיזם. לומר ״לא יתאים״ זו פגיעה.”

“אנו חיים כאן חמש עד חמישים שנה (בעולם הזה, ביחסי), ואנו מחפשים בתים יפים שם, בעוד שלמקום שבו עלינו לחיות לצמיתות (מוקשה; בממשי, בעצמי), אין עושים דבר למענו; ואף אחד אפילו אינו שואל על אותו דבר (מקום). העולם חסר יסוד/מבולגן. ״עשה משהו עבור כאן ועשה משהו עבור שם״. איננו אומרים שלא לעשות דבר עבור כאן. עשה את שניהם. האם אין לך שתי ידיים?”

“הסכנה טמונה באופן שבו מנוצל ״הזמן העודף״ שלך. אם ה״זמן העודף״ מנוצל למען נשמתו של האדם עצמו, הרי שזה כאילו משקים את השדה של עצמך, אבל כאשר הוא משמש לדברים אחרים [מלבד העצמי של האדם עצמו], זהו מים מבוזבזים. לכן, אצל כל מי ש״הזמן העודף״ שלו מנוצל למען העצמי, כל זמנו נחשב כאילו הופנה אל העצמי של האדם עצמו [הנשמה].”

“המשך לעשות כל מה שעשית עד כה; אך אל תעשה היקשרות-סלידה. אם ״אתה״ תישאר ב״מצבך [הנשמה הטהורה]״; היקשרות-סלידה לא תתרחש.”

“אם אתה רק ״מוסרי״ או רק ״כן-לב״, אפילו אז תגיע למוקשה!”

“ה‘מידע’ שאדם מקבל מבפנים, מראה קארמות זכות [punya] וקארמות חובה [paap]. כל הידע-חזון מצוי מבפנים. אפשר לדעת הכול מבפנים, אך רק כל עוד אינך יוצר מכשולים. אילו היית עובר על כך [מפר], אז ה‘מידע’ יפסיק להגיע דרכו.”

“זה [הסבל העולמי] הוא אכן תוצאה של ראייה פגומה. כאשר הראייה הפגומה הזאת נעלמת, העולם ייראה “כפי שהוא”. על ידי ישיבה במחיצת ה‘אדם המנוסה’ שראייתו הפגומה נעלמה, הראייה הפגומה שלנו תיעלם. שום דבר אחר לא יגרום לה להיעלם.”

“אין שום ערך לשום דבר בעולם הזה, ובאותה עת אין צורך ל'פחת' שום דבר.”

“אגואיזם (אחמקאר: אהם = אני; קר = עשיתי) משמעותו 'עשיתי'. כשמישהו לא הוא העושה ובכל זאת אומר 'עשיתי', זה אגואיזם. לעשות אגואיזם ולצאת עם חזה נפוח זה גאווה (מאן), ואז להמשיך לספר לאחרים 'עשיתי זאת בעצמי' זה גאווה עם תחושת שלי (אבהימן).”

“כל מה שנחשב כשלי שייך ללא-עצמי. ה״אני״ הוא העצמי, וה״שלי״ הוא של הלא-עצמי; הוא פודגל, מכלול הגוף. אין שום פסול בלומר ״זה שלי״ בהליכות העולם, אבל את ה״אני״, את ״מי אני?״, יש להכריע מבפנים.”