נוער

“התפיסה שלי תמיד הייתה להגיע לדורי. הכותב החכם כותב לצעירים בדורו, לביקורת בדור הבא, ולמורים בבית הספר לכל הדורות הבאים.”

“אמר לי האב: "את/ה צעיר/ה עדיין". "לא תתקדם בכך גם אם תנקה את השיניים שלך פעמיים ביום". אמרה לי האם: "תגדל". "זה מה שקורה". "אז מה קורה?". "לא תמצא את החפץ". "אולי אהיה רחוק מדי כדי לחפש אחריו?". "לא, אך תחפש במקום הלא נכון".”

“צעירים לא תמיד עושים מה שאומרים להם, אבל אם הם מצליחים לעשות זאת ולעשות משהו נפלא, לפעמים הם חומקים מעונש.”

“קומץ לבבות-אריות יכול להעיר את כל העולם.”

“אני נופלת, זמן רב מדי, למרות מה אמרו לי, לתפיסות התרבות על יופי, צעירות, מאפיינים, גובה, משקל, טקסטורות שיער, זרועות עליונות.”

“שמו מרקוס: הוא בן ארבע וחצי ובעל אותה רצינות וכובד ראש עמוקים שרק ילדים קטנים וגורילות הרים הצליחו אי פעם לשלוט בהם.”

“אֵת הַבָּטֶן הַשָּׁלוֹם הַקָּרִי הַזֶּה, אֲשֶׁר אַף אַתָּה וְאָנֹכִי, כְּבַדֵּי מָצִי, מְצִיִּים בְּעֶרֶב שֶׁל יוֹם חַם בְּשֶׁנִּהְיֵינוּ בְּשִׁיא כֹּחֵנוּ וּבְשִׁיא בְּרִיאֵנוּ, וְהָיָה לִפְנֵינוּ עֵתֶד חָדָשׁ וְיָמִים רַבִּים שֶׁל פִּעֲנוּת שֶׁנִּפְרָשׁוּ לְפָנֵינוּ כְּשָׂדֶה יָפֶה, וְאֵין צְרִכ”

“ולא מודע דיו כדי לפחד, צעיר מדי מכדי להתמלא יראה, טריסטן ת'ורן נסע אל מעבר לשדות המוכרים לנו...”

“איזה אורקלים נאים הטבע מעניק לנו על פי הטקסט הזה, בפני הילדים, התינוקות ואפילו הבהמות! אותו שכל מפוצל ומורד, אותו חוסר אמון ברגש מפני שהחשבון שלנו חישב את הכוח והאמצעים המתנגדים למטרתנו, אלה אין להם. בהיות שכלם שלם, עינם עדיין בלתי נכבשת, וכאשר אנו מביטים בפניהם, אנו נבוכים. הינקות אינה מתיישרת לפי איש: הכול מתיישרים לפיה, עד כדי כך שתינוק אחד עושה בדרך כלל מארבעה או חמישה את המבוגרים המפטפטים ומשחקים אליו. כך חימש האל את הנעורים, את גיל ההתבגרות ואת הגבריות לא פחות בחריפותן ובקסמן שלהן, ועשה אותן מעוררות קנאה וחינניות, ותביעותיהן אינן ניתנות לדחייה, אם הן עומדות לעצמן. אל תחשוב שלנעורים אין כוח, מפני שאינם יכולים לדבר אליך ואלי.”

“אבל לעולם איננו מקבלים בחזרה את נעורינו… פעימת השמחה הפועמת בנו בגיל עשרים נעשית אטית. אברינו כושלים, חושינו נרקבים. אנו מתנוונים לכדי בובות מכוערות, רדופות בזיכרון התשוקות שמפניהן פחדנו יותר מדי, ובפיתויים המעודנים שלא היה לנו האומץ להיכנע להם.”

“אכתוב במילים של אש. אכתוב אותן על עורך. אכתוב על תשוקה. אכתוב התחלות, אכתוב על חטא. את הספר שאני אוהב מכול, עורך בלבד נושא את האמת שלי, את תהיה פלימפססט, שורות של גיל משכתבות נעורים. לא תישרפי על המוקד. ולא תיקברי על המדף. את מכתבי אל התשוקה: ולעולם לא תקראי את עצמך. אעבור על כל מילה ופסיק כאשר הדמדומים האחרונים יורדים, את סיפורי על חלומות ודרמה, הבה נגלה כיצד הוא מסתיים.”

“מורים פוחדים מכל דבר פחות מכפי שהם פוחדים מאופנים בלתי-רגילים בבני נוער מוקדמים בשלביו הראשונים של ההתבגרות. זרם מסוים של גאונות יוצר עליהם רושם איום, משום שיש חור גדול בין גאונות לבין המקצוע ההוראה. כל מי שיש לו נגיעה של גאונות נראה למורים כפלא מרגש עוד מהרגע הראשון. מבחינתם, הם מגדירים את הגאונות הצעירות כאלה שטובות, בלתי-כבדות כבוד, שמעשנות בגיל ארבע עשרה, מתאהבות בגיל חמש עשרה, נמצאות בגיל שישה עשר במסעדות, קוראות ספרים אסורים, כותבות מאמרים סקנדליים, לעיתים מתביטות ישירות למורה בשיעור, מסומנות בספרי ההיעדרות כמרדנים, ומגיעות לדרגת מועמדים לקנסות חדר. מורה יועדיף לשאת בכמה ראשים טיפשים בכיתתו מאשר בגאון אחד, ויש לומר שיש לו טעם, משום שאין מטרתו ליצור אינטלקטים מופקעים”

“האם ישובו אי־פעם הרעננות, הקלילות, הצורך באהבה ועוז האמונה שיש לך בילדותך? איזו תקופה טובה יותר מזו שבה שתי המידות הטובות ביותר — שמחה תמימה ותשוקה בלתי־מוגבלת לאהבה — היו המניעים היחידים בחיים?”

“אל תרגיש רע אם נעוריך אינם יכולים להיות שמחים, אבל לפחות הפוך אותם לשימושיים.”

“כל חייו נדמה לו שדוגמת הסילוגיזם שלמד בלוגיקה של קיזווטטר — "קאיוס הוא אדם, בני אדם הם בני תמותה, לפיכך קאיוס הוא בן תמותה" — נכונה רק ביחס לקאיוס האיש, לאדם בכלל, וזה היה מוצדק בהחלט, אבל הוא לא היה קאיוס והוא לא היה אדם בכלל, והוא תמיד היה משהו מיוחד לגמרי, נבדל מכל שאר היצורים; הוא היה וניה, עם אמא, עם אבא, עם מיטיה ועם וולודיה, עם הצעצועים שלו ועם העגלון, עם ניאניה, ואחר כך עם קאטנקה, עם כל שמחות הילדות, צעריה, תשוקותיה, נעוריה וילדותה. האם קאיוס הכיר את ריחו של כדור העור המפוספס שניהנה כל כך? האם קאיוס נישק כך את ידה של אמו, והאם קפלי שמלת המשי של אמו של קאיוס רשרשו כך בשבילו? האם קאיוס היה מאוהב כך? האם קאיוס היה יכול לנהל ישיבה כך? וקאיוס אכן בן תמותה, וזה נכון שימות, אבל בשבילי, וניה, איוואן איליץ', עם כל רגשותיי ומחשבותיי — בשבילי זה שונה לגמרי. ואי אפשר שאמות. זה יהיה נורא מדי.”

“בעודך צעיר, חשוב על הזקנים; בעודך זקן, חשוב על הצעירים”

“הנעורים שלך בוודאי הסתיימו והזקנה בהחלט הגיעה אם אתה מרגיש שאתה מאבד התלהבות, התרגשות ואנרגיה כלפי החלומות והמטרות שלך.”

“השנים תשע עשרה ועשרים הן שלב מכריע בהבשלה של האופי, ואם תאפשר לעצמך להתעוות בגיל הזה, הדבר יגרום לך כאב כשתהיה מבוגר יותר.”

“התלהבות יכולה לשמור על מזרקת הנעורים זורמת”

“אין זקנים כמי ששרדו את ההתלהבות”