תדהמה

“האם אין זה אפשרי — אני תוהה לעיתים קרובות — שדברים שחווינו בעוצמה רבה חווים קיום עצמאי מן התודעה שלנו; שהם, למעשה, עדיין קיימים? ואם כן, האם לא יהיה אפשרי, בבוא העת, שימציאו איזה מכשיר שבעזרתו נוכל להתחבר אליהם? … במקום לזכור כאן סצנה ושם צליל, אכניס תקע אל הקיר; ואאזין לעבר”

“מי יכול להבין את המסתורין העמוק של אלוהים?”

“אדונים ואדונות, עומד בפניכם עכשיו כי לא הפסיקתי לעכב כילד בן שמונה בשחר האביב בדרכו לבית הספר. כל דבר יכול לעצור אותי, להסיט את תשומת לבי ולהפוך את זה ללמידה, לפעמים. אני אדם שמח מאוד. תודה.”

“לפני מאות שנים, מלחים במסעות ארוכים נהגו להשאיר זוג חזירים בכל אי שומם. או שהיו משאירים זוג עזים. כך או כך, בביקור עתידי כלשהו, האי היה מקור לבשר. האיים האלה היו בתוליים. הם היו בית למיני ציפורים בלי טורפים טבעיים. מיני ציפורים שחיו בשום מקום אחר על פני האדמה. הצמחים שם, בלי אויבים, התפתחו בלי קוצים או רעלים. בלי טורפים ואויבים, האיים האלה היו גן עדן. המלחים, בפעם הבאה שביקרו באיים האלה, הדבר היחיד שעדיין היה שם היה עדרי עזים או חזירים. אויסטר מספר את הסיפור הזה. המלחים קראו לזה "זריעת בשר". אויסטר אומר, "זה מזכיר לך משהו? אולי את הסיפור הישן של אדם וחוה?" כשהוא מביט דרך חלון המכונית, הוא אומר, "אי פעם תהית מתי אלוהים יחזור עם הרבה רוטב ברביקיו?”

“עד היום אומרים לי חברי הקרובים ביותר: "גאגא, יודעת, הכל בסדר. את זמרת; החלומות שלך התגשמו." אבל דברים מסוימים שנאמרו לך פעם אחר פעם כשגדלת, נשארים איתך, ואתה שואל את עצמך אם הם אמיתיים.”

“אני תוהה אם המרחק העצום של אוסטרליה ממסות יבשה מאוכלסות יותר הוא שמאפשר לתושביה להישאר לנפשם, להיות יצירתיים להפליא, ולעיתים להיות מוזרים להפליא.”

“הדבר החשוב הוא לא להפסיק לשאול שאלות. לסקרנות יש סיבה משלה להתקיים.”

“אין פלא שמנהיגים דתיים גברים תמיד אומרים שהאדם נולד בחטא — כי נולדנו ליצורים נשיים. רק בכפייה לשלוט בחוקי הפטריארכיה אנו יכולים להיוולד מחדש דרך הגברים. אין פלא שכהנים ומיניסטרים בתלבושות נשים זורקים על ראשינו נוזל דמי לידה מזויף, נותנים לנו שמות חדשים ומבטיחים לנו לידה מחדש לחיים נצחיים.”

“בספר, אפילו המנוולים האמיתיים לא יכולים לפגוע בך. ולעולם אינך יכול לאבד חבר שאתה רוכש בספר. כשאתה מגיע לחלק עצוב, אף אחד לא שם כדי לראות אותך בוכה. או לתהות למה אינך בוכה כשאתה צריך.”

“החיים הם פלא גדול”

“אני תוהה אם גם אמהות אחרות חשות משיכה בקרבן, כשהן צופות בילדיהן גדלים והופכים לאנשים שהן עצמן רצו כל כך להיות.”

“זהו פלא חג המולד, שבצורתו הבודדת של תינוק מרושש אלוהים מסר לי את כל מה שמעולם לא יכולתי ליצור, כדי שאוכל להיות כל מה שמעולם לא יכולתי להיות.”

“אני מקווה שלא אכתוב יותר מדי ספרים! כשאני מסתכלת על סופרים שכתבו יותר מדי ספרים, אני שואלת את עצמי "מתי הם חיו?" אני בהחלט רוצה לכתוב כי אני חיה! אני יודעת שאני לא רוצה לכתוב כדי לחיות! הכתיבה שלי היא גלישה מעבר של גביע היין של חיי, לא גיגית שבה אני שוטפת את האידיאלים והציפיות שלי.”

“דברים שאינם ניתנים לבדיקה, טענות שאינן עומדות בפני התנגדות, אינם שווים דבר מבחינה אמיתית, כמה שיכולים להיות להם ערך בהשפעתם עלינו או בהעלאתם את תחושת ההערצה שלנו.”

“כלומר, כל כוכב השלג ייחודי. אם כך היה אמת, איך העולם היה יכול להמשיך? איך היינו יכולים לקום על רגלינו? איך היינו יכולים להתאושש מהנפלאות הזאת?”

“השיגעון בלב הוא מצב הנפש.”

“הלב שלך תמיד ילך לאן שהמחשבה שלך נודדת.”

“החוויה היפה ביותר שאנו יכולים לחוות היא המסתורין. זהו הרגש היסודי העומד בעריסתם של האמנות האמיתית ושל המדע האמיתי. מי שאינו מכיר אותו ואינו יכול עוד להתפלא, עוד להתפעם, דומה כמת, ועיניו כהות.”

“עד המוות, השיב ג'ם ברוך. אלה מילות השבועה. 'עד אשר דבר זולת המוות יפריד בינך וביני.' יום אחד, ויל, אני אלך למקום שאיש לא יוכל ללכת בעקבותיי, ואני חושב שזה יהיה מוקדם יותר מאשר מאוחר יותר. האם אי פעם שאלת את עצמך למה הסכמתי להיות הפרבאטאי שלך?"אין הצעות טובות יותר באופק?" ויל ניסה להישמע משועשע, אך קולו נסדק כזכוכית."חשבתי שאתה צריך אותי," אמר ג'ם. "יש חומה שבנית סביב עצמך, ויל, ומעולם לא שאלתי אותך למה. אבל איש אינו צריך לשאת כל משא לבדו. חשבתי שתניח לי להיכנס אם אהיה הפרבאטאי שלך, ואז יהיה לך לפחות מישהו להישען עליו. תהיתי מה משמעות מותו שלי עבורך. פעם פחדתי ממנו, למענך. פחדתי שתישאר לבד בתוך החומה הזאת. אבל עכשיו... משהו השתנה. איני יודע למה. אבל אני יודע שזה נכון.""מה נכון?" אצבעותיו של ויל עדיין ננעצו בפרק ידו של ג'ם. "שהחומה מתחילה ליפול.”

“חלום קצת יותר בעוצמה ופעל בפליאה”