“עד המוות, השיב ג'ם ברוך. אלה מילות השבועה. 'עד אשר דבר זולת המוות יפריד בינך וביני.' יום אחד, ויל, אני אלך למקום שאיש לא יוכל ללכת בעקבותיי, ואני חושב שזה יהיה מוקדם יותר מאשר מאוחר יותר. האם אי פעם שאלת את עצמך למה הסכמתי להיות הפרבאטאי שלך?"אין הצעות טובות יותר באופק?" ויל ניסה להישמע משועשע, אך קולו נסדק כזכוכית."חשבתי שאתה צריך אותי," אמר ג'ם. "יש חומה שבנית סביב עצמך, ויל, ומעולם לא שאלתי אותך למה. אבל איש אינו צריך לשאת כל משא לבדו. חשבתי שתניח לי להיכנס אם אהיה הפרבאטאי שלך, ואז יהיה לך לפחות מישהו להישען עליו. תהיתי מה משמעות מותו שלי עבורך. פעם פחדתי ממנו, למענך. פחדתי שתישאר לבד בתוך החומה הזאת. אבל עכשיו... משהו השתנה. איני יודע למה. אבל אני יודע שזה נכון.""מה נכון?" אצבעותיו של ויל עדיין ננעצו בפרק ידו של ג'ם. "שהחומה מתחילה ליפול.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←