“לפני מאות שנים, מלחים במסעות ארוכים נהגו להשאיר זוג חזירים בכל אי שומם. או שהיו משאירים זוג עזים. כך או כך, בביקור עתידי כלשהו, האי היה מקור לבשר. האיים האלה היו בתוליים. הם היו בית למיני ציפורים בלי טורפים טבעיים. מיני ציפורים שחיו בשום מקום אחר על פני האדמה. הצמחים שם, בלי אויבים, התפתחו בלי קוצים או רעלים. בלי טורפים ואויבים, האיים האלה היו גן עדן. המלחים, בפעם הבאה שביקרו באיים האלה, הדבר היחיד שעדיין היה שם היה עדרי עזים או חזירים. אויסטר מספר את הסיפור הזה. המלחים קראו לזה "זריעת בשר". אויסטר אומר, "זה מזכיר לך משהו? אולי את הסיפור הישן של אדם וחוה?" כשהוא מביט דרך חלון המכונית, הוא אומר, "אי פעם תהית מתי אלוהים יחזור עם הרבה רוטב ברביקיו?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←