מים

“כתוב משהו פשוט כמו מים, ויהיה לו הכוח לשנות אותך ואת העולם.”

“תנו לאמת להיאמר. ככל שנאפשר למים להיות נשלטים, מבוקבקים ונמכרים — כך נמכור יותר את ביטחונם של בנינו, בנותינו ונשמותינו. מי ששולט במים, שולט בכולנו. מים הם הזהב האמיתי.”

“כאן בערך, חשבה, כשהיא טובלת את אצבעותיה במים, טבעה ספינה, והיא מלמלה, בחלום, חצי ישנה, איך אבדנו, כל אחד לבדו.”

“משהו מאלוהים... זורם אלינו מן הכחול של השמים, מן טעמה של הדבש, מן החיבוק המענג של המים, בין אם הם קרים ובין אם הם חמים, ואפילו מן השינה עצמה.”

“תחושת הרוח, קול המים השוצפים, תחושת אור השמש הבוקע מבעד לעננים, צבעי הפרחים עם חילופי העונות — הכול סביבו הרגיש שונה, כאילו כולם נוצקו מחדש.”

“ספרות גבוהה ומשובחת היא יין, ושלי היא רק מים; אבל כולם אוהבים מים.”

“כאשר קם על רגליו שם לב שהוא לא מזיע ולא מתנשף כמו שמצופה אחרי שהייה במים. בגדיו היו יבשים לחלוטין. הוא עמד על שפת בריכה קטנה – לא יותר מעשרה רגל מרוחב ביער. העצים היו צפופים וירוקים עד שלא ראה את השמיים. כל האור היה אור ירוק שעבר דרך העלים: אבל היה שמש חזקה מאוד במעלה, כי האור הירוק היה בהיר וחם. זה היה היער השקט ביותר שאפשר לדמיין. לא היו ציפורים, חרקים, חיות או רוח. אפשר היה כמעט להרגיש את העצים גדלים. הבריכה שממנה יצא לא הייתה היחידה – היו עשרות אחרות, בריכה כל כמה מטרים עד קצה הראייה. אפשר היה כמעט לחוש את השורשים ששותים את המים. היער היה חי מאוד.”

“עלינו לבטל את מושג החלוקה לפי מעמד, כישורים, גזע, הכנסה, דת ולאום. כל אדם זקוק למזון ולמים כדי לשרוד, ולכל אדם יש לב שמדמם, אוהב ומתאבל.”

“יש משהו יפה יותר מדבר יפה, וזהו דבר יפה שיש לו השתקפות יפה על המים!”

“כאן כל העולם (כוכבים, מים, אוויר, ושדה, ויער, כפי שהיו משתקפים בתודעה אחת) כמו בגדים שהושלכו הושאר מאחור באפר, אך עם תקווה שהיא, שנולדה מחדש מעוני קדוש, בארצות התענית, תוכל מכאן ואילך ללבוש אותם מחדש ביום הפסחא שלה.”

“את הלב הזה שבתוכי אני חש, ואני שופט שהוא קיים. את העולם הזה אני יכול לגעת, ואני גם כן שופט שהוא קיים. כאן מסתיים כל ידיעתי, והשאר הוא בנייה. כי אם אנסה לתפוס את העצמי הזה שאני חש בו ביטחון, אם אנסה להגדירו ולסכמו, אין הוא אלא מים החומקים בין אצבעותיי. אני יכול לשרטט בזה אחר זה את כל ההיבטים שהוא מסוגל ללבוש, את כל אלה שגם יוחסו לו, את החינוך הזה, את המקור הזה, את הלהט הזה או את השתיקות הללו, את האצילות הזאת או את השפלות הזאת. אבל אי אפשר לצרף היבטים זה לזה. אותו לב עצמו שהוא שלי יישאר לעד בלתי ניתן להגדרה בעיניי. בין הוודאות שיש לי על קיומי ובין התוכן שאני מנסה להעניק לוודאות הזאת, הפער לעולם לא יתמלא. לעד אהיה זר לעצמי. בפסיכולוגיה כמו בלוגיקה, יש אמיתות אך אין אמת. "דע את עצמך" של סוקרטס שווה בערכו ל"הייה סגול" של בתי התפילה שלנו. הן חושפות געגוע ובה בעת גם בורות. הן תרגילים עקרים בנושאים גדולים. הן לגיטימיות רק במידה המדויקת שהן בקירוב.”

“ראבעה אל-עדוויה, קדושה גדולה של הסופיות, נראתה רצה ברחובות עיר הולדתה, בצרה, כשהיא נושאת לפיד ביד אחת ודלי מים ביד השנייה. כשמישהו שאל אותה מה היא עושה, היא השיבה: אני הולכת לקחת את דלי המים הזה ולשפוך אותו על להבות הגיהינום, ואז אני הולכת להשתמש בלפיד הזה כדי לשרוף את שערי גן העדן, כדי שאנשים לא יאהבו את אלוהים מתוך כמיהה לגן עדן או יפחדו מן הגיהינום, אלא מפני שהוא אלוהים.”

“עמוד כאן, חשב, וספור את החלונות המוארים של עיר. אינך יכול לעשות זאת. אבל מאחורי כל מלבן צהוב המטפס, זה מעל זה, אל השמים - מתחת לכל נורה - עד לשם, ראה את הניצוץ ההוא מעל הנהר שאינו כוכב? - ישנם אנשים שלעולם לא תראה, והם אדוניך. ליד שולחנות הערב, בחדרי האורחים, במיטותיהם ובמרתפיהם, בחדרי העבודה שלהם ובחדרי הרחצה שלהם. דוהרים במטרו מתחת לרגליך. זוחלים מעלה במעליות דרך סדקים אנכיים סביבך. מיטלטלים על פניך בכל אוטובוס. אדוניך, גייל ויננד. יש רשת - ארוכה יותר מן הכבלים המתלפפים דרך קירותיה של עיר זו, גדולה יותר מן הרשת של צינורות המוליכים מים, גז ופסולת - ישנה רשת נסתרת אחרת סביבך; היא קשורה אליך, והחוטים מובילים אל כל יד בעיר. הם משכו בחוטים ואתה נעת. היית שליט על בני אדם. החזקת ברצועה. רצועה היא רק חבל עם לולאת חנק בשני קצותיו.”

“אבל אני שונאת לשמוע אותך מדבר כך כמו ג'נטלמן מהודר, וכאילו כל הנשים היו גבירות מהודרות, במקום יצורים תבוניים. אף אחת מאיתנו אינה מצפה להיות במים שקטים כל ימינו.”

“זה היה די טיפשי לצטט שירה ככה, חופשי וקליל. זה היה מעשה של סנוב מטומטם לעזאזל. תן לאדם כמה שורות של שיר והוא חושב שהוא אדון כל הבריאה. אתה חושב שאתה יכול ללכת על המים עם כל הספרים שלך. ובכן, העולם יכול להסתדר מצוין בלעדיהם.”

“למים אין פה, אך הם בולעים רבים. לאור אין ידיים, אך הוא נוגע ברבים. לרוח אין רגליים, אך היא נושאת רבים. לחושך אין שיניים, אך הוא טורף רבים.”

“רוחי צמאה למים החיים”

“אם אלוהים נותן לך זרע, הוא מצפה ממך לשתול אותו; אם הוא שותל אותו עבורך, הוא מצפה ממך להשקות אותו; אם הוא משקה אותו עבורך, הוא מצפה ממך לגזום אותו; אם הוא גוזם ושומר אותו עבורך, הוא מצפה ממך לקצור אותו; אם הוא קוצר אותו עבורך, הוא מצפה ממך לאחסן אותו; אם הוא מאחסן אותו עבורך, הוא מצפה ממך לשמור עליו שלא יירקב; ואם הוא שומר עליו שלא יירקב עבורך, הוא מצפה ממך לתת דין וחשבון על הזרע. כן! החיים הם הכול על מילוי תכלית במכוון. מצפים מאיתנו לעשות משהו בכל רגע בחיינו, אחרת נחיה בלי לחיות מתוך תכלית.”

“קח אחריות... האשמה היא המים שבהם טובעים חלומות ויחסים רבים”

“לא היה זה שנאני אוג שרה רע. פשוט היא יכלה לפגוע בתווים שכאשר הוגברו על ידי אמבט פח חצי מלא במים, חדלו להיות צליל והפכו לסוג כלשהו של נוכחות פולשנית.”