מלחמה

“עלינו להחמיא זה לזה ולא להתחרות זה בזה”

“אין לנו ברירה מללחום, כשנלחמים על חיינו נגד שודד שמבקש להרוס הכל; אך לא אוהב את החרב הנצחית בשל חריפותה, ולא את החץ בשל מהירותו, ולא את הלוחם בשל כבודו. אני אוהב רק את אשר הם מגנים עליו.”

“רוב הדברים נשכחים עם הזמן. אפילו המלחמה עצמה, המאבק על חיים ומוות שהאנשים עברו, היא עכשיו כמו משהו מן העבר הרחוק. אנחנו שקועים כל כך בחיי היומיום שלנו, עד שאירועי העבר כבר אינם חגים במסלול סביב מחשבותינו. יש פשוט יותר מדי דברים שעלינו לחשוב עליהם בכל יום, יותר מדי דברים חדשים שעלינו ללמוד. אבל עדיין, לא משנה כמה זמן יעבור, ולא משנה מה יתרחש בינתיים, יש כמה דברים שלעולם לא נוכל להפקיר לשכחה, זיכרונות שלעולם לא נוכל למחות. הם נשארים איתנו לנצח, כמו אבן בוחן.”

“גברים צעדו משם, ויימס. וגברים צעדו בחזרה. כמה מפוארות היו יכולות להיות הקרבות שמעולם לא נאלצו להילחם בהם!”

“תלמיד חכם-יודע-כל: רב, אתה צריך ללמד אנשים לא לעשות מלחמה זה עם זה. רב הטיפשות: אני צריך ללמד אנשים איך לנצח את מוחותיהם של מלחמותיהם.”

“מלחמתה של המלחמה כמטפורה מוסרית מוגבלת, מגבילה ומסוכנת. באמצעות הצמצום של אפשרויות הפעולה ל"מלחמה נגד" מה-שזה-הוא, אתה מחלק את העולם בין "אני" או "אנחנו" (טובים) לבין "הם" או "זה" (רעים) ומקטין את העושר האתי והמוסרי של חיינו לבחירות דיכוטומיות: כן/לא, פעיל/נעול.”

“אם אתה רוצה לקרב את העולם אל השלום, היה עושה שלום על ידי יצירת שלום בכל פעם שאתה יכול. אם אתה מוצא את עצמך מעורב בוויכוח שרק מעורר כעס בלב, עשה שלום במהירות והמשך הלאה.”

“ניצחון, כמו מתאגרף שמשליך את הכפפות לאחר הפסדים רצופים; לפעמים הליכה מעבר הוא מה שמגדל אופי, יותר מהקרב עצמו. כמו פרי ענף ענף שיפול לאדמה ויתרום, מעולם לא מוצא הכרה בטעמו של פה.”

“איש ללא אישה וילדים הוא איום על האזרחות... בודד אחד הוא הפרעה. עשרת אלפים בודדים הם מלחמה.”

“כל מלחמה, כשהיא באה, או לפני שהיא באה, מוצגת לא כמלחמה אלא כמעשה של הגנה עצמית מפני מטורף רצחני.”

“עשרות שנים כבר נצמדנו לאמונה מיתית של פתרונות ממשלתיים, ואף על פי שהחלנו במלחמת העוני לפני ארבעים שנה, העוני עדיין נותר רווח.”

“להרוג בשם הדת מגדיר אדם שהוא בור ולמעשה חסר דת. אלוהים אינו מתיר טרור. להרוג אנשים חפים מפשע כדי להעביר מסר פוליטי דומה לירי ביונה כדי לומר שהציד הוא דבר פסול.”

“איזו דת מעולם לא היו לה כתות? היו סמוכים ובטוחים, הקיצוניות היא תמיד הישבן.”

“"הגורל מחייך למי שמסתכל קדימה, אדוני," אמר קרוט בחיוך. "יופי, יופי, שמח לשמוע, קפטן. מה המצב מול צבאות מצוידים, מאורגנים ובמספרים עצום?" "אף אחד לא שמע על גורל שמחייך להם," אמר ויימס. "לפי הגנרל טקטיקוס, זה כי הם מחייכים לעצמם," הוא פתח את הספר המיושן. ניירות וקישוטים הראו את הסימניות הרבות שלו. "בפועל, הגנרל אומר איך למנוע תבוסה כשאתה מפולג, חסר נשק וממוקם גרוע. זה..." הוא הפך דף, "'אל תצא לקרב'." "נראה חכם," אמר ג'נקינס, והצביע על האופק הצהוב. "רואים את כל הדברים באוויר? מה אתם חושבים שזה?" "ערפל?" אמר ויימס. "הה, כן. ערפל קלאצ'יאני! זה סופת חול! החול מתפזר כל הזמן, חפץ מסוכן. אם אתה רוצה לחדד את החרב, רק תרים אותה באוויר." "אה." "זה טוב, אחרת היית רואה את הר גבּרה. מתחתיו יש מה שהם קוראים "היד של גבּרה" – עיר עם מצודה ענקית, חומות של שלושים רגל עובי, עיר שלמה בעצמה, עם אלפי חיילים, פילים קרביים, גמלים מצויידים, הכל. ואם ראית את זה, היית רוצה שאני אפנה עכשיו. מה אומר הגנרל המפורסם שלכם?" "חשבתי שראיתי משהו..." אמר ויימס והחליף דף. "אה, כן, הוא אומר: 'אחרי הקרב הראשון של סטו לאַט, ניסח מדיניות שעזרה לי בקרבות אחרים. אם לאויב יש מצודה בלתי ניתנת לפריצה, תן לו להישאר שם.'" "זה ממש מועיל," אמר ג'נקינס. ויימס חבש את הספר לכיסו. "אז, קונסטבל ויזיט, יש אל על צידנו, נכון?" "בהחלט, אדוני." "אבל כנראה גם אל על צידם?" "סביר מאוד, אדוני. אל על כל צד." "נקווה שהם יתאזנו, אז."”

“בכל ההיסטוריה אין מלחמה שלא נרקמה בידי הממשלות, הממשלות לבדן, בלי תלות באינטרסים של העם, אשר לו המלחמה מזיקה תמיד, גם כשהיא מצליחה.”

“רוב האוכלוסייה בארץ מתנגד למלחמה זו, ורוב האוכלוסייה בארץ אף לא הצביע על ממשלתו של הנשיא הזה.”

“שני אויבים נושאי שבועה עומדים עד לחזהיהם בכיסוי דלק, אחד עם שלושה תפריטים ואחד עם חמישה.”

“האם לא חברה רציונלית תעדיף להשקיע יותר בהבנת מניעת מלחמה, מאשר בהכנה למלחמה הבאה?”

“אנשים טובים שהוטעו מסוכנים יותר מאנשים רעים ישרים. משום שהם נתפסים כטובים, המצפון הטוב של ההמון תמיד יתמוך בהם בעקשנות, בלי לשאול שאלות.”

“עולם מלא דיין בצרות ובאסון, ללא צורך למלחמות שיספיקו להם.”