“"הגורל מחייך למי שמסתכל קדימה, אדוני," אמר קרוט בחיוך. "יופי, יופי, שמח לשמוע, קפטן. מה המצב מול צבאות מצוידים, מאורגנים ובמספרים עצום?" "אף אחד לא שמע על גורל שמחייך להם," אמר ויימס. "לפי הגנרל טקטיקוס, זה כי הם מחייכים לעצמם," הוא פתח את הספר המיושן. ניירות וקישוטים הראו את הסימניות הרבות שלו. "בפועל, הגנרל אומר איך למנוע תבוסה כשאתה מפולג, חסר נשק וממוקם גרוע. זה..." הוא הפך דף, "'אל תצא לקרב'." "נראה חכם," אמר ג'נקינס, והצביע על האופק הצהוב. "רואים את כל הדברים באוויר? מה אתם חושבים שזה?" "ערפל?" אמר ויימס. "הה, כן. ערפל קלאצ'יאני! זה סופת חול! החול מתפזר כל הזמן, חפץ מסוכן. אם אתה רוצה לחדד את החרב, רק תרים אותה באוויר." "אה." "זה טוב, אחרת היית רואה את הר גבּרה. מתחתיו יש מה שהם קוראים "היד של גבּרה" – עיר עם מצודה ענקית, חומות של שלושים רגל עובי, עיר שלמה בעצמה, עם אלפי חיילים, פילים קרביים, גמלים מצויידים, הכל. ואם ראית את זה, היית רוצה שאני אפנה עכשיו. מה אומר הגנרל המפורסם שלכם?" "חשבתי שראיתי משהו..." אמר ויימס והחליף דף. "אה, כן, הוא אומר: 'אחרי הקרב הראשון של סטו לאַט, ניסח מדיניות שעזרה לי בקרבות אחרים. אם לאויב יש מצודה בלתי ניתנת לפריצה, תן לו להישאר שם.'" "זה ממש מועיל," אמר ג'נקינס. ויימס חבש את הספר לכיסו. "אז, קונסטבל ויזיט, יש אל על צידנו, נכון?" "בהחלט, אדוני." "אבל כנראה גם אל על צידם?" "סביר מאוד, אדוני. אל על כל צד." "נקווה שהם יתאזנו, אז."”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←