נסיעות

“בביתי, אני מבלה ביום ראשון עם בעלי. אם לא מטבחים, נסענו עם הקמפר, עוצרים במלוניות מהירות ומטיילים, ואנחנו אוהבים את כל הדברים שיכולים להחריד את העורקים במהירות.”

“האינרציה האנושית גורמת לנו להאמין שחיינו לעולם לא ישתנו אלא אם נעבור למקום אחר”

“העזי לצעוד בדרך חדשה”

“השגת מטרה היא חשובה, אך מה שחשוב יותר הוא המרחק שעליך לעבור עם העליות והמורדות שלו, הפחדים והכישלונות.”

“כל עוד אתה הולך בכיוון הנכון, מהירות הנסיעה שלך אינה חשובה.”

“כשאתה הולך בדרך בבאלי וחולף על פני זר, השאלה הראשונה שהוא או היא ישאלו אותך היא, "לאן אתה הולך?" השאלה השנייה היא, "מאין אתה בא?" בעיני מערבי, זו יכולה להיראות כמו שאלה פולשנית למדי מפי זר גמור, אבל הם פשוט מנסים להתמצא בך, מנסים לשבץ אותך בתוך הרשת לצורכי ביטחון ונוחות. אם תגיד להם שאתה לא יודע לאן אתה הולך, או שאתה פשוט משוטט לך באקראי, ייתכן שתעורר מעט מצוקה בלבו של ידידך הבאלינזי החדש. עדיף הרבה יותר לבחור איזשהו כיוון מסוים — כל מקום שהוא — רק כדי שכולם ירגישו טוב יותר. השאלה השלישית שבאלינזי כמעט בוודאות ישאל אותך היא, "האם אתה נשוי?" שוב, זו שאלה של מיקום והתמצאות. חשוב להם לדעת זאת, כדי לוודא שהכול מסודר בחייך. הם באמת רוצים שתאמר כן. זו הקלה גדולה כל כך בשבילם כשאתה אומר כן. אם אתה רווק, עדיף לא לומר זאת ישירות. ואני ממש ממליצה לא להזכיר כלל את הגירושים שלך, אם במקרה התגרשת. זה פשוט מדאיג כל כך את הבאלינזים. הדבר היחיד שהבדידות שלך מוכיחה להם הוא את הינתקותך המסוכנת מן הרשת. אם את אישה רווקה המטיילת בבאלי ומישהו שואל אותך, "האם את נשואה?" התשובה הטובה ביותר האפשרית היא: "עוד לא." זו דרך מנומסת לומר "לא", ובו בזמן לרמוז על כוונותייך האופטימיות לטפל בזה ברגע שתוכלי. אפילו אם את בת שמונים, או לסבית, או פמיניסטית תקיפה, או נזירה, או נזירה לסבית פמיניסטית תקיפה בת שמונים שמעולם לא נישאה ולעולם לא מתכוונת להינשא, התשובה המנומסת ביותר האפשרית עדיין היא: "עוד לא.”

“לונדון היא תעלומה. פריז היא הסבר.”

“המסע משפר את המוח להפליא, ומסלק את כל דעות הקדומות של האדם.”

“תיהנה מהמסע כל עוד הוא עדיין נמשך”

“אחת השמחות הגדולות של חיי הייתה לנסוע ברחבי העולם ולפגוש אלפי נוצרים בכל מדינה ומדינה”

“פנטזיה היא לא יותר מחלום שפחדת מדי לרדוף אחריו”

“אנו נוסעים למקומות חדשים, עם כל ספר, שאנו קוראים.”

“לכל מטייל יש את התצפית הייחודית שלו על המקום שבו היה.”

“אני, לעצמי, כשאני עסוק בשירות אחרים, איני רואה עצמי כמתן חסדים, אלא כמחוייבים בתשלום חובות. במסעי ובמהלך התיישבותי קיבלתי הרבה חמלה מאנשים, אליהם לא אוכל לעולם להעניק אף שיעור של תשלום ישיר. ורבים רחמים מנשיאת השמים, אשר איננו יכול להיות מושפע מעבודתנו. את החסד מאנשים אני יכול להחזיר רק לאנשים אחרים, ואת התודה על הרחמים מנשיאת השמים אני יכול להראות רק בכוננות לעזור לילדיו ולאחיי. כי איני חושב שהתודות וההערכות, אף אם מוחזרות שבועית, יכולות לשלם את החובות האמיתיות שלנו זה לזה, ואפילו פחות לחובותינו לבורא.”

“אף על פי שהמסע ארוך, המשיכו לנסוע.”

“קראו. למדו. כתבו. טיילו.”

“אם אתה מגלה שאתה נוסע בדרך הלא נכונה, פנה לכיוון הנכון”

“הנה משהו שכבר ידעתי שהוא נכון לגבי עצמי: כשם שיש כמה נשים נשואות שלפעמים יזדקקו להפסקה מבעליהן כדי לנסוע לספא לסוף שבוע עם החברות שלהן, אני תמיד אהיה מן הסוג של אישה שלפעמים זקוקה להפסקה מבעלה כדי לנסוע לקמבודיה. רק לכמה ימים!”

“רחוק ורחוק ירה המטוס, עד שהיה לא יותר מניצוץ בהיר; שאיפה; ריכוז; סמל (כך נדמה למר בנטלי, כשהוא מגלגל במרץ את רצועת הדשא שלו בגריניץ') של נשמת האדם; של נחישותו, חשב מר בנטלי, כשהוא סובב סביב עץ הארז, לצאת אל מחוץ לגופו, מעבר לביתו, באמצעות מחשבה, איינשטיין, השערות, מתמטיקה, התיאוריה המנדלית––רחוק ירה המטוס.”

“ברגע ההחלטה, מי ייתן ותשמע את קולו של הבורא אומר: זהו הדרך הנכונה, סע בה.”