נסיעות

“משימה גדולה לפנינו.”

“אני מכירה אישה שעושה קעקועים כל הזמן. היא רוכשת קעקועים חדשים כמו שאני אולי אקנה זוג עגילים חדש. היא מתעוררת בבוקר ומכריזה, "אני חושבת שאלך היום לעשות קעקוע חדש." אם תשאלו אותה איזה סוג של קעקוע היא מתכננת לעשות, היא תגיד כלאחר יד, "אין לי מושג….אחליט כשאגיע לסטודיו לקעקועים. או שפשוט אתן לאמן להפתיע אותי." עכשיו, האישה הזאת היא לא נערה. היא אישה בוגרת עם ילדים בוגרים, והיא מנהלת עסק מצליח. היא גם ממש מגניבה, יפהפייה באופן ייחודי, ואחת הרוחות החופשיות ביותר שפגשתי אי פעם. כששאלתי אותה איך היא יכולה לסמן את הגוף שלה בצורה כל כך כלאחר יד וכל כך לצמיתות, היא אמרה, "אה, אבל את לא מבינה: זה לא לצמיתות! זה זמני." מבולבלת, שאלתי, "את מתכוונת שכל הקעקועים שלך זמניים?" היא חייכה כמו בודהה סקסי של רוקנרול ואמרה, "לא, מותק. הקעקועים שלי הם קבועים — הגוף שלי הוא זה שזמני. וגם שלך. אנחנו כאן על פני האדמה לזמן קצר מאוד. אני רק רוצה לקשט את העצמי הזמני שלי בצורה הכי שובבה ויפה שאפשר, כל עוד יש לי זמן." אני אוהבת את זה כל כך, שאין לי אפילו איך להסביר לכם. אני עצמי לא מכוסה בקעקועים. (למרות שיש לי שניים. לפני שיצאתי למסע של Eat, Pray, Love, כתבתי על האמות שלי בשתי מילים בדיו לבנה: אומץ וחמלה.) אבל אני כן רוצה לחיות את החיים הזמניים המעוטרים בצורה הכי חיה שאפשר. אני לא מתכוונת רק מבחינה פיזית. אני מתכוונת רגשית, רוחנית, אינטלקטואלית. אני לא רוצה לפחד מצבעים עזים, או מאהבה גדולה, או מהחלטות משמעותיות, או מחוויות חדשות, או ממיזמים יצירתיים מסוכנים, או משינויים פתאומיים, או אפילו מכישלון גדול.”

“מעולם לא הקשבתי לאיש שביקר את טעמי במסעות חלל, במופעי צד או בגורילות. כשזה קורה, אני אורז את הדינוזאורים שלי ועוזב את החדר.”

“אנו נוסעים אל זמנים עתיקים באמצעות קריאת ספרי היסטוריה.”

“אין איחור בחיים.”

“זה היה מה שגרם לנסיעות למשוך אותו — הוא תמיד רכש חברים חדשים, ולא היה צריך לבלות איתם את כל זמנו. כשמישהו רואה את אותם אנשים מדי יום, כפי שקרה לו בסמינר, הם בסופו של דבר נעשים חלק מחייו של אותו אדם. ואז הם רוצים שהאדם ישתנה. אם מישהו אינו מה שאחרים רוצים שיהיה, האחרים כועסים. נדמה שלכל אחד יש מושג ברור איך אנשים אחרים צריכים לנהל את חייהם, אבל לא על חייו שלו.”

“למה להתפתות למשהו קטן כמו דלת כניסה בארץ אחרת? למה להתאהב במקום משום שיש בו חשמליות ואנשיו כמעט שאינם תולים וילונות בבתיהם? עד כמה שהתגובות העזות שמעוררים מרכיבים זרים זעירים כאלה עשויות להיראות אבסורדיות, הדפוס מוכר לפחות מחיינו האישיים. גם שם אנו עשויים למצוא את עצמנו מעגנים רגשות של אהבה באופן שבו אדם מורח חמאה על לחמו, או נרתעים מטעמם של נעליו. לגנות את עצמנו על הדאגות הזעירות הללו פירושו להתעלם מכמה עשירים במשמעות יכולים להיות פרטים.”

“כאשר אני, גם שם אתה תמיד בלבי.”

“זהו מקום ש״נקשר אליך״ יותר ויותר מדי יום. נדמה שתמיד יש בו משהו לגלות. יש בו הסמטאות והמעברים הצדדיים המוזרים ביותר לשוטט בהם. אפשר ללכת בו לאיבוד — איזו נחמה יש בכך, כשאתה בטל! — עשרים פעמים ביום, אם תרצה; ולצוץ שוב, תחת הקשיים הבלתי צפויים והמפתיעים ביותר. הוא שופע ניגודים מוזרים ביותר; דברים ציוריים, מכוערים, עלובים, מפוארים, מענגים ומעליבים, מתגלים לעין בכל פנייה.”

“לאן שלא תיסע, אשמח לקבל גלויה יפה.”

“מי ייתן ותצעד/י בדרך ייעודך.”

“The Bad Seeds הם להקה שאסע מרחק רב כדי לראותה בכל פעם שזה אפשרי”

“אתה צריך הרים, גרמי מדרגות ארוכים לא הופכים למטיילים טובים.”

“לא משנה כמה חטאים תעשה או כמה לאט תתקדם חזרה לעמקו של אלוהים, אתה עדיין הרבה לפני אדם שמעולם לא טעה ואינו יודע איך זה לטפס החוצה מבור של בושה ולהתרומם מעל פיתוייו.”

“דרכי החיים סלולות לרווחה ועוקפות את ההרים. ודרכים אלה ממש נחנקות מזרם מתמשך של נוסעים פדנטיים ומעוררי רחמים, שבמציאות אין להם כל כוונה לנסוע. ואם ברצוננו לגלות את הנוסעים האמיתיים, קל וחומר להצטרף אליהם, נמצא אותם שם על שבילים מסוכנים המתריסים נגד הדרכים ומטפסים על ההרים.”

“כאשר אני מאמינה, זהו הנתיב הנכון; אני צועדת ללא פחד בשביל הזה”

“אשר אני מחפש אינו בעיקר שביעות רצון של תאווה או חיפוש אחר חיות העולם, אלא משהו הרבה פחות תנאי. איני רוצה לצאת לעולם עם פוליסת ביטוח בכיסי, שתתגן עליי במקרה של התאכזרות, כמו מטייל זהיר שיסתפק בנשף מהיר של העולם. לעומת זאת, אני רוצה שיהיו סכנות, קשיים ואתגרים להתמודד איתם; אני רעב לאמת, למשימות ומעשים, גם לצער ולסבל.”

“ארבעה הרפתקאות גדולות; לקרוא, ללמוד, לכתוב ולנסוע.”

“הטיול מאפשר לך לראות את העולם כפי שהוא. וזה יפהפה.”

“אין זה יכול להיות מקרין שמעולם לא יצרה שפה על פני כדור הארץ את הביטוי "יפה כמו נמל תעופה”