“פרופסור סמית' הגיש אלי באדיבות את ספרו לפני פרסומו. לאחר שקראתי אותו בעיון רב ובעניין עז, אני שמח להיענות לבקשתו ולמסור לו את התרשמותי. היצירה היא ניסיון רחב-יריעה לתאר את רעיונותיו האנימיסטיים והמיתיים של האדם, הנולדים מפחדו, על כל גלגוליהם וקשריהם הרחוקים. היא מתארת את השפעתן של פנטסמגוריות אלה על גורלו של האדם ואת הקשרים הסיבתיים שבאמצעותם התגבשו לדת מאורגנת. זהו מדען ביולוגי המדבר, שהכשרתו המדעית חינכה אותו לאובייקטיביות קודרת, שכמעט אינה מצויה אצל ההיסטוריון הטהור. אולם אובייקטיביות זו לא מנעה ממנו להדגיש את הסבל חסר הגבולות אשר, בתוצאותיו הסופיות, הביאה חשיבה מיתית זו על האדם. פרופסור סמית' רואה ככוח גואל את ההכשרה בהתבוננות אובייקטיבית בכל הנגיש לתפיסה מיידית, ואת פירוש העובדות בלי רעיונות קדומים. לדעתו, רק אם כל יחיד ישאף אל האמת תוכל האנושות להגיע לעתיד מאושר יותר; רק כך אפשר לנטרל את שרידי העבר הקדומים שבכל אחד מאיתנו, העומדים בדרכה של עתיד ידידותי יותר. התמונה ההיסטורית שלו מסתיימת בסוף המאה התשע-עשרה, ובצדק. עד אז נראה היה שהשפעתם של כוחות מיתיים אלה, המעוגנים בסמכות ושניתן לכנותם דתיים, הצטמצמה לרמה נסבלת חרף כל האינרציה והצביעות המתמשכות. גם אז כבר צמח והתחזק ענף חדש של מחשבה מיתית, שאינו דתי בטבעו אך אינו פחות מסוכן למין האנושי — לאומנות מופרזת. חצי מאה הראתה כי יריב חדש זה חזק עד כדי כך שהוא מעמיד בספק את עצם הישרדותו של האדם. מוקדם מדי עבור ההיסטוריון בן זמננו לכתוב על בעיה זו, אך יש לקוות שיישאר מי שישרוד ויוכל לקחת על עצמו את המשימה במועד מאוחר יותר.”
אלברט איינשטיין