זמן

“כדי להצליח אתה חייב להיות מוכן לעבוד קשה, לעבוד חכם, לעבוד בעקביות, והכי חשוב – לעשות את שלושת הדברים האלה במקביל לאורך זמן רב.”

“כשהייתי בן שתים־עשרה הייתי אובססיבי. הכול היה מין. לטינית הייתה מין. המילון נפתח מעצמו ב־meretrix, זונה. אפשר היה לחוש את המסתורין נודף מן המילה כמו מושק. Meretrix! זה לא היה המנסה-א-טייבל שלך, זה היה הבזק מכוכב אסור, וזה היה בכל מקום. היסטוריה הייתה מין, צרפתית הייתה מין, אמנות הייתה מין, התנ״ך, שירה, חברי־עט, משחקים, מוזיקה, הכול היה מין חוץ מביולוגיה, שכמובן הייתה מין אבל לא ממש מין, לא זו שהייתה סודית ונלהבת ורשעה וסקרמנט וכל הדברים שהיא אמורה הייתה להיות אבל לא יכלה להיות בעת ובעונה אחת - את זה קיבלתי בחדר הדוודים, ובסוף התברר שזה היה ביולוגיה אחרי הכול.”

“תפילה היא יסוד בסיסי כל כך של מערכת היחסים של נוצרי עם אלוהים. כך אנחנו מתקשרים ומתחברים איתו. אבל מספר מפתיע של אנשים, צעירים ומבוגרים, נוצרים חדשים ואפילו ותיקים, אומרים שהם אינם מרוצים מחיי התפילה שלהם.”

“אני מעולם לא היתה נגד נישואים בכלל. לפני התנועה הנשית, לא חשבתי שיש לך בחירה. למעשה, במשך זמן רב הייתי בטוחה שאני אתחתן. רק שלא מצאתי נישואים שאני רוצה להעתיק אחריהם, אז דחתיתי את זה כל הזמן.”

“אנדאקי: מאמץ אינו מאמץ בלי זמן, מקום, אחים (הזמן הנכון, המקום הנכון, האנשים הנכונים).”

“אם הייתי צריכה לספר לך איך בני האדם עשו את דרכם אל כדור הארץ, זה היה הולך כך: בראשית, לא היה דבר מלבד הירח והשמש. והירח רצה לצאת ביום, אבל היה שם משהו הרבה יותר בהיר שנדמה שמילא את כל השעות ההן. הירח נעשה רעב, דק יותר ויותר, עד שהיה רק פרוסה מעצמו, וקצותיו היו חדים כמו סכין. במקרה, כי כך קורים רוב הדברים, הוא ניקב חור בלילה ומתוכו נשפכו מיליון כוכבים, כמו מזרקה של דמעות. מזועזע, הירח ניסה לבלוע אותם. ולפעמים זה הצליח, כי הוא נעשה שמן ועגול יותר. אבל ברוב הפעמים לא, כי פשוט היו כל כך הרבה. הכוכבים המשיכו לבוא, עד שהם הפכו את השמיים לבהירים כל כך, שהשמש קינאה. הוא הזמין את הכוכבים אל הצד שלו של העולם, שם תמיד היה בהיר. אבל מה שהוא לא סיפר להם, היה שביום, לעולם לא יראו אותם. אז הטיפשים שבהם קפצו מן השמיים אל האדמה, והם קפאו תחת משקל הטיפשות של עצמם. הירח עשתה כמיטב יכולתה. היא גילפה כל אחד מגושי הצער האלה לגבר או לאישה. את שאר זמנה היא בילתה בשמירה, כדי שכוכביה האחרים לא ייפלו. את שאר זמנה היא בילתה באחיזה במה שנשאר לה.”

“רק סופר יכול לרכוב על מכונת זמן ולשנות את העתיד כשהוא אינו שם.”

“התנסות הראתה כי גם תחת צורות הטובות ביותר, אלה שנטלו על עצמם סמכות, עם הזמן ובהדרגה, הפכו אותה לטירניה; ומתחשבים כי הדרך היעילה ביותר למנוע זאת היא להאיר, ככל הניתן, את דעת העם הרחב...”

“אנשים תמיד מפחדים מן הלא נודע — ולהתלכד נגד הדבר ששונה מאיתנו הוא מסורת עתיקת יומין לגיוס ההמונים.”

“המוצרים שחייך חייבים לכלול עשויים להיות בדמות אופי משופר ומידות טובות”

“הזמן זורם בדרכים משונות בימי ראשון, והמראות נעשים מעוותים באופן מסתורי.”

“אני מוכרחה להיות מסוגלת לומר, ״פרסיבל, שם מגוחך״. באותו זמן הרשו לי לומר לכם, גברים ונשים, הממהרים אל תחנת הרכבת התחתית, הייתם חייבים לכבד אותו. הייתם חייבים להסתדר בטור וללכת אחריו. כמה מוזר לחתור את דרכו בין המונים, לראות את החיים דרך עיניים חלולות, עיניים בוערות.”

“לוסי טמנה את ראשה ברעמתו כדי להסתתר מפני פניו. אבל כנראה היה קסם ברעמתו. היא יכלה לחוש כוח-אריה נכנס בה. לפתע פתאום היא הזדקפה. "אני מצטערת, אסלן," אמרה. "אני מוכנה עכשיו.""עכשיו את לביאה," אמר אסלן. "ועכשיו כל נרניה תתחדש. אבל בואי. אין לנו זמן לבזבז.”

“אנו מהללים את אלוהים כאשר אנו מעריכים בני אדם”

“כל שנה תכשיל רע אחת שנזנח, עם הזמן עשויה להפוך את הגרועים שבנו לטובים.”

“פשוט, הנה מהו הפמיניזם: תנועה להסתיים עם הסקסיזם, exploitation הסקסיסטית והעצמה. הגדרה זו של הפמיניזם הצעתי בספרי "תאוריה פמיניסטית: מהמרכז למסגרת" יותר מעשור לפני כן. תקוותי אז הייתה שהיא תהפוך להגדרה מקובלת, שיהיה בה שימוש כללי. אהבתי את הגדרה זו כי לא הייתה בה השערה שגברים הם האויב. על ידי הזדהות הסקסיזם כבעיה, היא פנתה ישירות לנקודת הליבה. מעשית, הגדרה זו משמעותה שכל מחשבה ואקציה סקסיסטית היא הבעיה, ללא קשר אם אלה שמבצעים אותה הן נשים או גברים, ילדים או מבוגרים. היא גם רחבה מספיק כדי לכלול הבנה של סקסיזם מערכתי מוסדני. כהגדרה, היא פתוחה. כדי להבין פמיניזם, יש להבין בהכרח את הסקסיזם.”

“הזמן אינו מעדיף איש ויחלוף בין שתפעל ובין שלא. קח שליטה על חייך. העז לחלום ולקחת סיכונים... התחרה! אם אינך מוכן לעבוד למען מטרותיך, אל תצפה מאחרים לעשות זאת! האמן בעצמך.”

“הזמן הזה, כמו כל הזמנים, הוא זמן טוב מאוד, אילו רק ידענו מה לעשות בו.”

“הייתי מאוד דוכדכת כשהתבגרתי, בגיל תשע-עשרה... כל יום חוזרתי לדירתי וישבתי שם. היה שקט, והיה לבד. היה שקט מוחלט. רק פסנתר שלי ואני. היו לי טלוויזיה, והיא הייתה כל הזמן מופעלת – רק כדי להרגיש כאילו יש מישהו שמתארח איתי.”

“בניתי בתוך ראשי דמות גיבור שבאה לי, תערובת של תכונות מגיבורים, רוצחים ומגלמים משניים. לא היו לי דמויות ספרותיות להעתק, אלא תוכניות בנייה ספרותיות. אך נשארו חריץ עצום בין האדם שאני רוצה להיות לבין האדם שאני. כי כל עוד הייתי אומרת את הסיפור שלי בצורה שגויה, לא חשוב כמה תוכניות בנייה ספרותיות היו לי, לא חשוב כמה רציתי להיות הגיבורה של סיפור חיי – זה לא היה מספיק. כיום, כשאני סופרת סיפורים, אני יודעת מה היה הבעיה: היו לי כל האלמנטים הנדרשים לסיפור טוב, אך סיפרתי אותו בצורה שגויה, כך שלא יכולתי להגיע לסוף שבא לי. אם אתה אומר לעצמך שאתה מנצח, אתה יודע מה סוג הסיפור שאתה אומר, ותצעד לכיוון זה. כך גם אם אתה אומר לעצמך שאתה מפסיד, אתה קבעת את הסיפור הזה, ותצעד לכיוון זה. אותן מכשולים יכולים לקרות בסיפור של המפ”