זמן

“בעזרת התמדה עיקשת, אתה יכול לפרוץ כל מחסום.”

“איש מעולם לא מדבר על הפירמידות שלא נבנו, על הספרים שלא נכתבו, על השירים שלא הושרו. חדל לתת לפחד שלך לגזור עליך בינוניות. סלק את עצמך מדרכך. חלומותיך הם השתקפות פיוטית של משאלות נשמתך. היה אמיץ דיו ללכת בעקבותיהם. אין זמן גדול יותר מן ההווה לחוות את מלוא עוצמת הפוטנציאל שלך. הפוך את היום הזה ליום שבו תעשה את הצעד הראשון במסע היפהפה של הבאת חלומותיך לידי חיים.”

“כל העולם במה, וכל האנשים והנשים רק שחקנים; להם יציאותיהם וכניסותיהם, ואדם אחד בזמנו מגלם תפקידים רבים, ומעשיו שבעה גילאים. בראשונה, התינוק, מיילל ומקיא בזרועות האומנת. אחריו הילד הלומד, המתבכיין, עם ילקוטו ופני הבוקר הזוהרות, זוחל כחילזון בעל כורחו אל בית הספר. ואז המאהב, נאנח כתנור, עם בלדה אומללה שנעשתה לגבה של גבירתו. אחר כך החייל, מלא שבועות מוזרות וזקנו כשל נמר, קנאי בכבודו, פתאומי ומהיר במריבה, מבקש את תהילת הבועה אפילו בתוך פי התותח. ואז השופט, בעל בטן עגולה ויפה הממולאת באווז שמן טוב, בעיניים קשות וזקן גזוז לפי הכללים, מלא אמרי חכמה ודוגמאות מן הזמן החדש; וכך הוא מגלם את חלקו. הגיל השישי גולש אל הפנטלון הרזה והנעליים, עם משקפיים על האף וארנק בצד; גרביו של נעוריו, שנשמרו היטב, רחבים כעולם על שוקו המצומקת, וקולו הגברי הגדול, השב ופונה אל צליל ילדותי, מצפצף ומשרק בקולו. הסצנה האחרונה מכול, המסיימת את ההיסטוריה המוזרה ורבת האירועים הזאת, היא ילדותיות שנייה ושכחה גמורה, בלי שיניים, בלי עיניים, בלי טעם, בלי כלום.”

“חייתי כל כך הרבה זמן כאדם, אילפו אותי להיות, דיברתי בזהירות והחזקתי בפנים את האני האמיתי שלי. אבל הגיע הזמן, קולי יישמע. המסרים שלי ברורים ואני כבר לא אותה נערה. אני פראית, ליבי נדיר אני בלתי ניתנת לאילוף ואני לא נותנת לזה שום זין החיים קצרים מדי, כדי לחיות בשביל מישהו אחר, עמדתי מול הגשם, הסערות והרעם ואם יש דבר אחד, ששמרתי בראשי זה שאני, מי שאני, ואני לא נותנת שום זין אם אתם לא אוהבים את זה.”

“אנחנו יכולים להגיע אל המטרה, אבל זה ידרוש כמות מדהימה של זמן ומאמץ”

“לעולם אל תאפשר לאף אחד מזמנך להתבזבז על ההבלים של החיים.”

“כפי שכתב פעם על קיפלינג, את השפעתו המתמשכת שלו אפשר למדוד במספר מונחים וביטויים — דבלתחשבה, משטרת המחשבות, ״יש בעלי חיים שהם שווים יותר מאחרים״ — שהוא הטמיע בשפתנו ובמוחנו. במוחו של אורוול עצמו היה קשר בל יינתק בין שפה לבין אמת, אמונה שלפיה באמצעות שימוש במילים פשוטות וחד-משמעיות אפשר לאסור על עצמך את הנחמה שבשקרים ובאשליות מסוימים. בכל פעם שאתם שומעים סוג של פסיכו-בלבול או תעמולה — ״נסיכת העם״, למשל, או ״נזק אגבי״, או ״יוזמת שלום״ — טוב שיהיה בקרבת מקום אוסף מרופט היטב של מאמריו. אויבו העיקרי בשיח היה לשון נקייה, כשם שאויבו העיקרי במעשה היה ניצול לרעה של כוח, וחשוב מכך, הנכונות העבדותית של אנשים להיכנע לו.”

“כשאתה אבוד ביער ההוא, לפעמים לוקח לך זמן להבין שאתה אבוד. במשך הזמן הארוך ביותר, אתה יכול לשכנע את עצמך שרק סטית מן השביל, שתמצא את דרכך חזרה אל תחילת המסלול בכל רגע עכשיו. ואז הלילה יורד שוב ושוב, ועדיין אין לך מושג היכן אתה, והגיע הזמן להודות שהבאת את עצמך לבלבול כה רחוק מן השביל, עד שאינך יודע אפילו מאיזה כיוון השמש זורחת עוד.”

“השטן הוא גנב של שלום, והוא עובד קשה כדי להכשיר אותנו להתעצבן. אבל אנחנו יכולים ללמוד איך לשנות את הגישה שלנו כך שלא נחיה נסערים כל הזמן. וישוע נותן לנו את הדוגמה הטובה ביותר ללכת בעקבותיה.”

“יש אנשים שמתקשים להיפטר מדברים. אם זה אתה, התפלל שאלוהים ייתן לך את האומץ להיפטר מדברים שאתה לא באמת צריך או מדברים שהוא רוצה שתיתן לאחרים. זה יעזור לשמור על הסביבה שלך מסודרת ונקייה מעומס.”

“הייתי קורא נלהב מאוד של מדע בדיוני, ובתקופה שבה הייתי הולך לספריות, זה היה טוב, נכתב בידי אנשים שהכירו את המדע שלהם.”

“יש בעולם כמה דברים שאפשר לעשות שוב, וכמה שאי אפשר. וחלוף הזמן הוא דבר אחד שאי אפשר לעשות מחדש. ברגע שהזפת הזאת באה, אי אפשר לחזור.”

“אמי הייתה הורה נוראי לילדים קטנים. ואלוהים, תודה לאל — אני מודה לאל בכל פעם שאני חושבת על כך — נשלחתי אל סבתי מצד אבי. אה, אבל אמי הייתה הורה נהדר למבוגר צעיר.”

“דרכים, כריות טובות יותר לסוסים, מכשירי מדידה של זמן, כלי פיננסיים כמו מטבע שזוהה בכל הממלכה, חוזים מבטיחים - כל אלה הפכו את הסחר למשתלם יותר מהגזל.”

“הדבר הנורא, הדבר שכמעט אי אפשר לעשותו, הוא למסור את כל עצמך—את כל משאלותיך וזהירויותיך—למשיח. אבל זה קל הרבה יותר ממה שכולנו מנסים לעשות במקום זאת. כי מה שאנו מנסים לעשות הוא להישאר מה שאנו מכנים "עצמנו", לשמור על האושר האישי כמטרתנו הגדולה בחיים, ובו בזמן להיות "טובים".”

“לעולם אל תתאהב בשום דבר שהחיים מטילים עליך. יש בך מה שצריך כדי לצבוע את הסביבה שלך בהחלטות הנכונות בזמן הנכון!”

“יש סיבה לכך שהם קוראים לאלוהים נוכחות — כי אלוהים נמצא ממש כאן, ממש עכשיו. בהווה הוא המקום היחיד למצוא אותו, ועכשיו הוא הזמן היחיד.”

“זה לא עניין של מי הם, אלא של העיקרון של אלוהים”

“דחיינות ותירוצים הם תבלינים חמוצים שמקלקלים את הטעם המתוק של עבודה יעילה. לכן אין לעודד אותם מתוך תשוקה, בין השאר משום שהם גוזלים זמן בקפדנות, וגם משום שאין להם מהות ידועה.”

“את הלב הזה שבתוכי אני חש, ואני שופט שהוא קיים. את העולם הזה אני יכול לגעת, ואני גם כן שופט שהוא קיים. כאן מסתיים כל ידיעתי, והיתר הוא בנייה. שכן אם אנסה לאחוז בעצמי הזה שאני חש בו ביטחון, אם אנסה להגדירו ולסכם אותו, אין הוא אלא מים החומקים מבין אצבעותיי. אני יכול לשרטט בזה אחר זה את כל ההיבטים שהוא מסוגל ללבוש, את כל אלה גם כן שיוחסו לו, את החינוך הזה, את המקור הזה, את הלהט הזה או את השתיקות הללו, את האצילות הזאת או את השפלות הזאת. אבל אי אפשר לצרף היבטים. הלב הזה עצמו, שהוא שלי, יישאר לעד בלתי ניתן להגדרה בעיניי. בין הוודאות שיש לי בדבר קיומי ובין התוכן שאני מנסה לתת לוודאות הזאת, הפער לעולם לא יתמלא. לעד אהיה זר לעצמי. בפסיכולוגיה כמו בלוגיקה, יש אמיתות אך אין אמת. "דע את עצמך" של סוקרטס שווה בערכו ל"הייה מוסרי" של חדרי הווידוי שלנו. הן חושפות געגוע ובו בזמן גם בורות. הן תרגילים עקרים בנושאים גדולים. הן לגיטימיות רק במידה המדויקת שהן בקירוב.”