הנשמה

“חיים רוויי סערה, מלאי צלילים חודרים ועל-ארציים, מחריבים את נפשו של כל אדם מהורהר. לעומת זאת, רוחו המעודנת של השיקום נעה בדממה, באין רואה. התחדשות היא תהליך רוחני, המנגינה הקהילתית שמקיימת אותנו. צמות בלתי ניתנות לביטוי של רוך, הלוחשות אקורדים הדדיים של אהבה למשפחה, לחברים, למין האנושי ולטבע, קולעות שכבות שזורות של אווירה מבורכת, אשר שירת לב שופעת מביאה באמצעותה התחדשות רוחנית. שכן כאשר אנו אוהבים באופן נדיב ושופע, ללא סייג, משוחררים מקנאה קטנונית, וחופשיים מן הכתם הרעיל של האפליה, אנו נעשים לרוח הבלתי נמנעת המחיה את חייהם של אנשים אחרים. השינויים המלודיים שבשמיים, בארץ, ובמסענו דרך תלאות הזמן, בעודנו עובדים את אוצר השמחות העמוקות-מני-חקר של החיים, הם זרעי השירה האוניברסלית.”

“שם למטה — אמר — יש אנשים שיילכו בעקבות כל דרקון, יעבדו כל אל, יתעלמו מכל עוול. הכול מתוך סוג של רוע אפרורי, יומיומי. לא התועבה היצירתית, הנשגבת באמת, של גדולי החוטאים, אלא מעין אפלה המונית, מתועשת, של הנפש. חטא, אפשר לומר, בלי שמץ של מקוריות. הם מקבלים את הרוע לא משום שהם אומרים כן, אלא משום שהם לא אומרים לא.”

“התכלית העיקרית של החיים היא לחיות נכון, לחשוב נכון, לפעול נכון. הנפש תתעבה כאשר נשים את כל מחשבותינו בגוף.”

“כעס הוא אש הנשמה, אהבה היא שפת הלב ...”

“אני אוהב מאוד לתת לכם הסבר מעמיק ומסודר יותר על ראייתי בנושא הנשמה, ואם היה לי אחד כזה, הייתי עושה זאת. הנשמה והמחשבה שלי עליה כה זעירה ככל הנשמות האחרות, ואולי אף יותר מזה.”

“חוקי הכבידה פועלים בכל מקום, פרט ללב ולנשמה.”

“ברגע שאת נכנעת לקונפורמיות, ברגע שאת עושה מה שכולם עושים רק כי כולם עושים – עייפות משתלטת על כל החושים והיכולות המעודנות של הנשמה. את הופכת למעטפת חיצונית ריקה מבפנים; משעממת, אטומה ואדישה.”

“חיוך מרפא את הנשמה וממלא את הלב באושר עילאי”

“האינטואיציה של הרגש המוסרי היא תובנה אל שלמותם של חוקי הנפש. חוקים אלה מוציאים את עצמם אל הפועל. הם מחוץ לזמן, מחוץ למרחב, ואינם כפופים לנסיבות.”

“אהבה היא נשמתו של ישות אלוהית”

“השאלה שלך היא הקשה ביותר בעולם. זו אינה שאלה שאוכל לענות עליה בפשטות בכן או לא. אינני אתאיסט. אינני יודע אם אני יכול להגדיר את עצמי כפנתאיסט. הבעיה הכרוכה בכך היא עצומה מכדי שמוחותינו המוגבלים יוכלו להכילה. האם לא אוכל להשיב במשל? המוח האנושי, יהיה מאומן ככל שיהיה, אינו יכול לתפוס את היקום. אנו מצויים במצבו של ילד קטן, הנכנס לספרייה עצומה שדפנותיה מכוסות עד התקרה בספרים בלשונות רבות ושונות. הילד יודע שמישהו ודאי כתב את הספרים האלה. הוא אינו יודע מי או כיצד. הוא אינו מבין את השפות שבהן הם כתובים. הילד מבחין בתוכנית ברורה בסידור הספרים, בסדר מסתורי, שהוא אינו מבין, אך רק חש בו במעומעם. כך, כך נדמה לי, היא עמדתו של המוח האנושי, אפילו הגדול והמעודן ביותר, כלפי אלוהים. אנו רואים יקום ערוך להפליא, הציית לחוקים מסוימים, אך אנו מבינים את החוקים רק במעומעם. מוחותינו המוגבלים אינם יכולים לתפוס את הכוח המסתורי המניע את קבוצות הכוכבים. אני מוקסם מן הפנתאיזם של שפינוזה. אני מעריץ עוד יותר את תרומותיו למחשבה המודרנית. שפינוזה הוא הגדול שבפילוסופים המודרניים, משום שהוא הפילוסוף הראשון המתייחס לנשמה ולגוף כאחד, ולא כשני דברים נפרדים.”

“רק כשבגוף יש 'דהרמהדיאן' (הרהור ברוח טוב – לא לפגוע באף אחד, לתת שמחה לאחרים), אז יש 'שוקלדיאן' בנפש – הרהור כנפש, כנשמה.”

“רווח הוא הוויטמין של הגוף והפסד הוא הוויטמין של הנשמה [העצמי]. אז איפה יש בכלל הפסד?”

“מה שלא תהיה פיזית... זכר או נקבה, חזק או חלש, חולה או בריא — כל הדברים האלה חשובים פחות ממה שלבך מכיל. אם יש לך נשמתו של לוחם, אתה לוחם. כל שאר הדברים האלה הם הזכוכית שמכילה את המנורה, אבל אתה האור שבתוכה.”

“אני אינני בן אדם אלא שירת הנשמה וריקוד הרוח”

“היה בעל מוח של שועל, לב של אריה, לשון של נחש, חן של ברבור, ונשמה של יונה”

“מה פירוש ‘ניסיון הנשמה’? זהו מצב של אושר נצחי מתמיד.”

“הבדידות מעירה את הנשמה אל ממדים רוחניים”

“יש מחזה אחד נשגב מן הים, והוא השמיים; יש מחזה אחד נשגב מן השמיים, והוא פנימיות הנפש.”

“אנרגיית הנשמה (אטמה) היא כזאת שהיא תיתן לך את כל הפתרון כיצד להתנהג בכל פעם בכל מצב. ויותר מכך, לא תשכח זאת לאחר שהעצמי [הנשמה] מומש.”