“מא הייתה כבדה, אך לא שמנה; עבה ממעשי הולדה ועמל. עליה היה חולצה רופפת בצבע אפור, שבעבר היו בה פרחים צבעוניים, אך הצבע נטש אותה, כך שהנקודת פרחים הקטנה נראתה רק מעט בהירה יותר מהרקע האפור. החולצה הגיעה עד כף רגליה, ורגליה החזקות, הרחבות והערומות התנועעו מהר ובעדינות על הרצפה. שיערה הדק והחשוף בצבע אפור-חלד היה אסוף בקשר רופף ומעט שפעור בחלקו האחורי של הראש. זרועותיה החזקות, המופקקות, היו חשופות עד המרפק, וידיה היו עגלגלות ודקות, כמו ידיה של ילדה קטנה ומעט שמנה. היא נטתה את מבטה אל השמש. פניה המלאים לא היו רכים; הם היו מבוקרים, חמימים. עיניה הצהבהבות נראו כאילו חוו את כל האפשרויות של טרגדיה, ואת הכאב והסבל כעולים מדרגה לדרגה אל שקט גבוה ואל הבנה”
יוהן סטיינבק