“שלווה עם שישה ילדים דַרְיָה אלכסנדרובנה לא יכלה להיות... נדירים מאוד היו פרקי השלום הקצרים... אף שהיה קשה לאם לשאת את אימת המחלה, את המחלות עצמן, ואת הצער לראות סימנים של נטיות רעות בילדיה — הילדים עצמם כבר גמלו לה עתה על סבלותיה בשמחות קטנות. השמחות הללו היו כה קטנות עד שעברו בלי שיבחינו בהן, כזהב בחול, וברגעים רעים לא יכלה לראות אלא את הכאב, לא אלא את החול; אך היו גם רגעים טובים, שבהם לא ראתה אלא את השמחה, לא אלא את הזהב. עתה, בבדידות הכפר, החלה להיות מודעת יותר ויותר לשמחות הללו. לעיתים קרובות, כשהביטה בהם, הייתה עושה כל מאמץ אפשרי לשכנע את עצמה שהיא טועה, שכאם היא נוטה לטובת ילדיה. אף על פי כן, לא יכלה שלא לומר לעצמה שיש לה ילדים מקסימים, ששתם בדרכים שונות, אך חבורה של ילדים שכמותה אין פוגשים לעיתים קרובות, והיא הייתה מאושרת בהם, וגאה בהם.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←