שינה

“נפשי מתגרה, אני ער כל הלילה ואני שוכב ביום”

“יש גרם המדרגות, יש השמש. יש המטבח, הצלחת עם טוסט וריבת תות, התחבולה שלך, המיראז' הרגיל שלך. אתה נתפס על חם. אתה רוצה לרחוץ את עצמך באדמה, בסלעים ובעשב מה אמורים לעשות עם כל האובדן הזה? באור היום אנחנו יודעים שמה שאבד אבד, אבל בלילה זה אחרת. שום דבר לא מסתיים, לא המוות, לא האבל; המתים חוזרים על עצמם, כמו שיכורים מגושמים המגמגמים הצידה דרך הדלתות שאנו פותחים להם בשינה; האורחים המגומגמים האלה, שמעולם אינם רצויים לגמרי, אפילו אלה שאהבנו ביותר, במיוחד אלה שאהבנו ביותר, שבים ממקום שדחקנו אותם ממנו מהר מדי: מתחת לאדמה, מתחת למים, הם אוחזים בנו, הם אוחזים בנו, אנחנו לא מרפים”

“כשהפעולה הופכת ללא רווחית, אסוף מידע; כשהמידע הופך ללא רווחי, ישן.”

“אין סיבה שטבלתי את הבגדים או השערי, כי נראה לי כה טיפשי. ראיתי את הימים בשנה מתפרשים לפני כמו סדרת קופסאות בהירות, לבנות, והמפריד בין קופסה לקופסה היה השינה, כמו מסך שחור. אך בשבילי, הפרספקטיבה הארוכה של המסכים שהפרידו בין קופסה לקופסה התרוממה פתאום, ואני יכולה לראות יום אחר יום מתקרבים אליי כרחוב לבן רחב, אינסופי, נטוש, נורא. נראה לי טיפשי לטבול ביום אחד, כשאני חייבת לטבול שוב למחרת. רק לחשוב על זה עייף אותי. רציתי לעשות הכל פעם אחת ולתמיד ולסיים את זה.”

“אתה מתעורר מסיבה, אתה אוכל מסיבה, אתה מתלבש מסיבה ואתה ישן מסיבה. כל מה שאנו עושים פועל על ציר הסיבות. מאילו סיבות אתה מפחד? מאילו סיבות אתה חושב? מאילו סיבות אתה מדבר? מאילו סיבות אתה פותח את הדלת ההיא בכל יום? מאילו סיבות אתה אוהב? מאילו סיבות אתה שונא? עד שנקבל את הסיבות הסבירות להפעיל את התבונה, נמשיך להרהר בסיבות שבגללן הפעלנו את התבונה או שלא יכולנו להפעיל את התבונה.”

“הוא הרדים את האנרגיות שלנו והפך אותנו לחולמים בעלי חזיונות ולבטלנים... טוב להתחיל את החיים עניים; טוב להתחיל את החיים עשירים — אלה בריאים; אבל להתחיל אותם עשירים לעתיד לבוא! האיש שלא חווה זאת אינו יכול לתאר לעצמו את הקללה שבדבר.”

“בעדינות היו הגלים נשברים (לילי שמעה אותם בשנתה); ברוך האור נפל (נדמה היה שהוא בא מבעד לעפעפיה). והכול נראה, חשב מר קרמייקל, כשהוא סוגר את ספרו, ונרדם, בערך כפי שהיה נראה לפני שנים.”

“להילחם למען חירותו של אדם, להיאבק כדי להיות חופשי, זה כמו להיאבק כדי להיות משורר או נוצרי טוב או יהודי טוב או מוסלמי טוב או בודהיסט זן טוב. אתה עובד כל היום כולו ומשיג איזו דרגת הצלחה עד רדת הלילה, הולך לישון ומתעורר למחרת בבוקר כשהעבודה עדיין לפניך. אז אתה מתחיל הכול מחדש.”

“הרוע בכלל אינו ישן, ולכן אינו מבין מדוע שמישהו אחר כן צריך.”

“כל מה שאנחנו עושים זה לישון, ולאכול ולשכב בטל ולעשות אהבה. אנחנו כמו שבלולים. אהבת-שבלול, אני קורא לזה.”

“אי אפשר לראות שום דבר כראוי בעוד העיניים שלך מטושטשות מדמעות. ברוב הדברים אי אפשר להשיג את מה שאתה רוצה אם אתה רוצה אותו נואשות מדי: בכל אופן, אי אפשר להפיק ממנו את המיטב. ״עכשיו! בואו נדבר באמת״ משתיק את כולם. ״אני מוכרח לישון טוב הלילה״ מכניס שעות של ערות. משקאות טעימים מתבזבזים על צימאון רעבתני באמת. האם גם כאן עצם עוצמת הגעגוע היא שמורידה את מסך הברזל, שגורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו בוהים בריק כשאנחנו חושבים על מתינו? ״מי שמבקש״ (לפחות ״מי שמבקש בלהיטות יתר״) לא מקבל. אולי לא.”

“השינה של כל אורגניזם מותאמת בדיוק לסביבתו הטבעית של החיה, וניתן להניח שאצל חיות שאינן מספיק חכמות כדי להישאר שקטות מתוך רצון עצמי, השינה עצמה, ככף יד בלתי נלאית, תעצור אותן בתקופות סיכון גבוה.”

“אף על פי שהספר "הדריך הטיולן הגלקטי" אומר, טושל הוא דבר הכי שימושי שיכול להיות לנסען בין כוכבים. הוא שימושי מאוד מבחינה מעשית: אתה יכול להסתתר בו כדי להתחמם כשאתה רץ על הירחים הקרים של יגלן בטא; אתה יכול לשכב עליו על החופים המרשימים של סנטראגינוס ו', לנשום את האוויר המריחני של הים; אתה יכול לישון מתחתיו בין הכוכבים האדומים של עולם המדבר קקרפון; להשתמש בו כדי לשוט על מיני-רפט על הנהר האיטי והכבד מות'; לחלוט אותו ללחימה יד-ביד; לסובב אותו על הראש כדי להגן מפני ריחות רעילים או להימנע מבטו של החיה האפלה של טראל (חיה כה מטופשת עד שמבינה שאם אתה לא רואה אותה, היא לא רואה אותך); להעלות אותו כסימן צרה במקרה חירום, ובעיקר לשמש אותו ליבשת את עצמך אם הוא עדיין נראה מספיק נקי.”

“היה נלהב לגבי חלומותיך ולעולם אל תיתן שינה לעיניך עד שהטוב שלך יהפוך לטוב יותר והטוב יותר שלך יהפוך לטוב ביותר.”

“אמרתי לך קודם, ג'ם, שלא תעזוב אותי," אמר ויל, כשידו המדממת על ניצב הפגיון. "ואתה עדיין איתי. כשאני נושם, אני אחשוב עליך, כי בלעדיך הייתי מת לפני שנים. כשאני מתעורר וכשאני ישן, כשאני מרים את ידי כדי להגן על עצמי או כשאני שוכב למות, אתה תהיה איתי. אתה אומר שאנחנו נולדים מחדש. אני אומר שיש נהר שמפריד בין המתים לחיים. מה שאני כן יודע הוא שאם נולדנו מחדש, אפגוש אותך בחיים אחרים; אם יש נהר, אתה תחכה לי על הגדות עד שאבוא אליך, כדי שנחצה יחד." ויל נשם נשימה עמוקה ושחרר את הסכין. הוא משך את ידו לאחור. החתך בכף ידו כבר החלים — תוצאה של ששת האיראטזים על עורו. "אתה שומע את זה, ג'יימס קארסטיירס? אנחנו קשורים, אתה ואני, מעבר לתהום המוות, מטה דרך כל הדורות שיבואו. לנצח." הוא קם על רגליו והביט למטה אל הסכין. הסכין הייתה של ג'ם, הדם היה שלו. פיסת האדמה הזאת, אם אי פעם יצליח למצוא אותה שוב, אם יחיה כדי לנסות, תהיה שלהם. הוא הסתובב כדי ללכת אל באליוס, לעבר ויילס וטסה. הוא לא הביט לאחור.”

“כשאתה כועס, השתדל ככל יכולתך ללכת לישון; זה מרחיק אותך מלדבר, לכתוב ולחשוב בזמן שאתה כועס.”

“אִלּוּנִיּוּת שׁוֹכֶבֶת בְּשִׁכְמוֹן, וְהַדַּעַת מַסְתּוֹרֶת בְּכָל שָׁעָה שֶׁחֲשָׁבָה, וּמְקַוֶּה לְבֹקֶר הַתְּשׁוּבֹת.”

“בדיוק ככה. ממאה קילומטר לשעה לישון ברגע של ננו‑שנייה. רציתי בטירוף לשכב לצידה על הספה, לעטוף אותה בזרועות ולישון. לא סקס, כמו בסרטים, ולא אפילו קיום יחסי מין – רק לישון יחד, במובן הכי תמים של המילה. אבל חסר לי האומץ, והיא הייתה עם חבר, ואני היה מגושם, והיא הייתה מדהימה, ואני היה משעמם לגמרי, והיא הייתה מסקרנת בלי סוף. אז חזרתי לחדר שלי ונפולתי על המיטה התחתונה, חושב שאם אנשים הם גשם, אני טפטוף והיא סערה.”

“יש אנשים שמדברים בשנתם. מרצים מדברים בזמן שאנשים אחרים ישנים.”

“אין לך שליטה על האופן שבו הסיפור שלך מתחיל או מסתיים. אבל עד עכשיו, עליך לדעת שלכל הדברים יש סוף. כל ניצוץ שב אל החושך. כל צליל שב אל הדממה. כל פרח שב לישון עם האדמה. מסעם של השמש והירח צפוי. אבל שלך, הוא יצירת האמנות האולטימטיבית שלך.”